גיי מיוסר, חותך ורדים...אז זהו. שיניתי. עכשיו אני סתם אני. סתם חנון ממוצע, קצת מודרני. עתודאי (כן... גם אני מכרתי את נשמתי לצבא...), ובנוסף להכל גם גיי. הבלוג הזה הוא התפרקות מחיי היום יום והנסיון הנואש שלי למצוא תמיכה. |
| 5/2004
דכאון תקופתי...
ההורים שלי התחילו לריב כל יום כל היום..
המשפחה פרקטיקלי מתפרקת מול העיניים שלי...
אחותי עצבנית כמו אני לא יודע מה. מאשימה את כולנו בהכל. וכמובן משוכנעת שאני יתאבד יום אחד כמו אח שלי...
אמא שלי צועקת על כל העולם. הלחץ דם שלה בשחקים והיא על סף התפוצצות... תרתי משמע... היא מאשימה את אבא שלי בהכל. בהכל!
אבא שלי צועק גם כן. עצבני כמו אני לא יודע מה.
מאז יולי האחרון כשאחי התאבד הם רבים כל הזמן... אלב נבח... התרגלתי.
אלא שהיום הם רבו על משהוא שעד עכשיו לא עניין אותם בכלל - כסף!
ואני יודע שאם הם רבים על כסף זה כאילו הסוף...
מעולם אבל מעולם הם לא רבו על כסף... כל חיינו הסתפקנו במה שהיה...
נכון. ברוך השם אנחנו לא עניי הדור אבל גם לא עשיריו...
עכשיו בדיוק הם גמרו לריב. שוב. פעם 15 היום ליתר דיוק ואני סופר...
אז אני על סף כניסה לדיכאון התקופתי שלי...
למעשה אין רע בזה. בזמן הדכאון התקופתי שלי אני לא מדבר עם אף אחד חוץ מחברה שלי, וכמובן פורום מ"ת. ואז אני נרגע. לומד לחיות במצב החדש, הקצת יותר גרוע. אתם מבינים אני מהאופטימים...
למה אופטימים? כי זה או זה או פסימים...
ואתפ יודעים מה ההבדל בים אופטימים לפסימים?
הפסימים אומרים:"אי... המצב כל כך גרוע... כבר לא יכול להיות יותר גרוע..."
האופטימים אומרים:"דווקא כן..."
אז זהו...
יונתן, מהאופטימים, הובר....
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
