גיי מיוסר, חותך ורדים...

היום התעוררתי ליום הכי זוועתי בחייים שלי...

אני הייתי כבר בשלבים של לצאת מהדכאון בפוסט הקודם, אלא שעל הבוקר גיליתי שממש אבל ממש אין סיכוי שאני יגיע למפגש הראשון של העדר, אלא אם יזיזו אותו חזרה ל27-28.

נכסנתי לדיכי קל. וכמובן, איך לא?! חשבתי:"מי יכול לעזור לי ברגעים כאלה..." איך לא? חברה שלי...

כן.כן. אותה חברה שההורים לא מודעים לקיומה (אתם יודעים כמה קשה להחביא דבר כזה... "חברה" זה ענק זה נייד בלי שליטתך ויש לזה פה... נו טוף...).

אלא שקמתי לגלות את האמת המחרידה שבלי שום אזהרה חברה היקרה שלי השאירה לי הודעה מתוקה בה היא מסבירה למה היא מעתה "חברה שלי לשעבר"...

כן כן. היא נפרדה ממני בהודעת SMS... כמה אכזרי...

ונתנה סדרה של תירוצים יעילים: "כבר אין מה שהיה" "כבר אין את הניצוץ הזה"...

אחרי 3 שנים היא נזכרה לאמר לי!!!!

אז עכשיו אני בדכאון עמוק ביותר. אני שוקל אם בכלל לצאת מהבית...

אתם יודעים מה זה?

לא אתם לא...

אחרי 3 שנים (כמעט) שאני חבר שלה והיא חברה שלי, ואחרי הצלחה מסחררת להשאיר את זה סוד בפני ההורים, היא נפרדה ממני.

לא פנים מול פנים חס וחלילה... לא... בהודעת SMS.

והיא עוד טרחה לצרף את כל התירוצים...

אם היינו בסרטים אז אולי הייתי נוסע אליה עכשיו לקחת את הדברים שלי ולהחזיר את שלה...

אבל מה? אנחנו לא... ואין לי דברים אצלה חוץ מדיסק אחד וחולצה אחת שהיא יכולה לשמור מצדי...

ולה יש כאן רק דיסק שניים... והיא יכולה לשכוח מהם...

אבל אנחנו די שווים: שני דיסקים שלה מול דיסק וחלוצה שלי...

את החולצה אני שוקל לקחת חזרה כי יש לה משמעות קצת אחרת מעוד סתם חולצה אבל אולי אני בעצם לא צריך זכרונות כואבים...

אז זהו...

עובד עצות

בדכאון עמוק ביותר

הגוטי המיוסר חותך הורדים של הנזגול...

a.k.a. יונתן...