לפני כמה שנים..הייתי בטיול עם החברים מהאוניברסיטה ,
לא את כולם הכרתי , זה היה חבר מביא חבר.
אני מופנמת כזאת בדרך כלל, לא תראו אותי מדברת יותר מדיי או צוחקת יותר מדיי .
בנוסף לזה אני גם ממש מגושמת ומסלולים,זה לא הצד החזק שלי..הלכנו במסלול והרבה אנשים ניסו לדבר איתי , פשוט לא זרמתי , אני לא יודעת איך לזרום . חברה שלי , יעל , שמצליחה בשניה להראות כמה היא חברותית , ניסתה לעזור לי להשתלב בשיחות עם חברים.. לא הלך ,טוב,לפחות היא ניסתה .
התחלתי ללכת ראשונה , לבד ועם המזל שלי ועם שתי הרגליים השמאליות שלי , החלקתי ונפלתי לקצה ההר.
התחלתי לרעוד , לא ידעתי מה לעשות , האינסטינקט הראשוני שלי היה לצעוק , עם כל הביישנות.
שמעתי צעקות מלמעלה , שהפריעו לי לצעוק בעצמי..
שמעתי כמה צועקים ' אנחנו באים לעזור לך ' ובינתיים החזקתי באבן, זה היה קשה בטירוף להיאחז בזה.
ואז,הוא בא, היפיוף , זה שנראה כאילו הוא יצא מתוך סרט.
הוא ירד בזהירות לכיוון שלי , ואני משקשקת מרוב פחד, הידיים היו חלשות כבר והיה לי קשה כבר לנשום.
'תציל אותי , מהר , אני נופלת.' זאת גם הייתה תחושה נפשית לא רק פיזית.
הייתה הרגשה של חוסר אונים בידיים שעברה אוטומטית גם לנפש.
הדמעות מאיימות לצאת אבל אני לא נותנת להם ליפול, אסור לי. זה יחליש אותי.
והוא בא והיה כבר ממש קרוב והוא שלח לקראתי את ידו ולאט לאט נמשכתי למעלה .
והוא הרים אותי על הידיים וכולם מחאו כפיים ואני פשוט נשכבתי בין זרועותיו ונשברתי
וכשהגענו לכולם הוא אמר לכולם שלא יתקרבו ושאני צריכה לנוח .
רק יעל באה וישבה איתנו.
היא ניסתה להצחיק אותי והיא שאלה אותי קצת שאלות על איך זה קרה .
אז אמרתי לה בקצרה שלא כדאי לצאת לטיול כזה כשיודעים שלקפוץ ולדלג במסלולים בקלילות זה לא מובן מאליו אצל כולם.
כל הזמן הזה הסתכלתי עליו , כבר ידעתי את השם שלו , מהשיחה , קוראים לו שחר .
הוא הסתכל גם עליי וכשיעל קלטה את זה היא קמה ואמרה שהיא הולכת להרגיע את כולם והם המשיכו במסלול ואני ושחר חיכינו לרכב חילוץ שיבוא ויחזיר אותנו לאוטובוס , איך לא ראיתי את שחר עד עכשיו אה ? עניין של גורל.
והתחלנו לדבר בינתיים,שיחה פשוטה,של היכרות .
כשהגיע הרכב הוא הרים אותי שוב על הידיים והפעם יכולתי להריח את ריח הבושם העדין שלו, ריח שלא מושך תשומת לב ממרחק , רק מקרוב, ממרחק כמו שלי.
והוא חייך אליי חיוך מדהים והגוף שלי רעד והפעם לא מכאב.הוא השכיב אותי על הספסל האחורי הקטן שבאוטו ועבר לשבת ליד הנהג.
הוא הסביר לו מה קרה בקצרה ואמרו לי שמחכים לי לביקורת ליד האוטובוס.
הייתי עייפה , לא עניין אותי כלום , הדבר היחיד שרציתי לראות זה את שחר כל הזמן.
לשמוע את הקול שלו עשה לי טוב , מבנאדם שאף פעם לא אהב , מופנם , הפכתי למישהי אחרת , ואני חושבת שזה שינוי טוב.
שזה מה שהייתי צריכה.
אחרי שהחברים חזרו כבר הרגשתי טוב יותר והצבע חזר לפנים.
עלינו על האוטובוס והייתה נקודה שבה היינו צריכים להיפרד.
הוא לקח את הטלפון שלי והבטיח שהוא יתקשר בהקדם.
סמכתי עליו,ראיתי בעיניים שלו את המבט שלי .
יעל התיישבה לידי ודרשה הסברים.אבל התעלמתי ושקעתי במחשבות שלי .
למחרת הוא התקשר .. ורצה שניפגש, והיה לי טוב,וכמה חייכתי באותו ערב וכמה יצאנו גם אחרי וכמה דיברנו בטלפון והכל פתאום נראה מושלם.ואני בנאדם אחר וזה כיף לי.
ובכל חודש שעבר ביחד איתו הייתי מאושרת יותר ויותר.
הכל איתו היה הפעם הראשונה שלי .
הפעם הראשונה שחיבקתי מישהו באמת.
הפעם הראשונה שנישקתי מישהו.
הפעם הראשונה שבאתי אל מישהו, לא כידידה..
הפעם הראשונה שישנתי אצל מישהו
הפעם הראשונה שקמתי אצל מישהו בבוקר לארוחת בבוקר מהסרטים.
הפעם הראשונה שרבתי עם מישהו..ואז השלמנו.
הוא לא הפסיק לומר שהוא אוהב אותי וכשהוא נסע לחו"ל לשבועיים הוא חזר ואמר לי שהוא התגעגע בטירוף
וחיבק אותי חזק חזק ושוב הריח של הבושם השתלט עליי .
נסענו ביחד לבקר את סבתא שלי בארוחה משפחתית, את ההורים שלי הוא כבר הכיר , ברור שהוא כבש אותם .
כשהגענו לשנתיים שלנו נסענו ביחד לטיול בחו"ל, נסענו יחד לצרפת.
הטיול הזה היה מדהים, והוא ביקר שם כבר פעם והוא כיוון אותנו למקומות הכי יפים .
ולקח אותי למסעדות הכי יוקרתיות שיש וישנו במלונות הכי טובים.
הוא פינק אותי בלי סוף.
הגעתי למצב שלא יכולתי בלעדיו,כי כבר לא ראיתי את עצמי אחרת.
אחרי 4 שנים ביחד ,הוא הציע לי להתחתן איתו , לא היססתי בכלל והתחתנו והייתה לי את החתונה הכי מדהימה שיכולתי רק לרצות.
ובירח דבש נכנסתי להריון, וזה הרגיש לי הכי טוב בעולם, שהולך להיות לי ילד מהבנאדם שאני הכי אוהבת בעולם.אחרי כל כך הרבה זמן ביחד , רציתי לעשות איתו שיחה קצרה רק כמה דברים, דברים שרציתי לשאול עוד ביום שהכרתי אותו..
וישבנו ביחד ,מחובקים בבית שלנו , שקנינו.. הילדה שלנו , מאיה , כבר נולדה והיא ישנה במיטה .. והיה לנו רגע שקט לעצמנו.
" שחר.. "
" כן אהובתי. " זה עדיין כיף לשמוע את זה . גם אחרי 5 שנים שאני שומעת את זה .
"יוצא לי לחשוב תמיד על הרגע שבו הצלת אותי.
על השניה שבה הרגשתי שאני נופלת ואיך ששניה אחרי אני הכי מוגנת בעולם.
יוצא לי לחשוב...
שאם לא היית שם,
כל זה .. כל מה שאנחנו חווים עכשיו , לא היה קורה. " הוא הסתכל לי בעיניים וראיתי מבט מיוסר בעיניו.פגעתי בנקודה רגישה.
" תפסיקי לחשוב על זה, כי אנחנו כאן עכשיו והכל מצוין .. והגורל רצה שנהיה פה." שמעתי גמגום בקול שלו , כאילו תקועה לו אבן בגרון .
הוא המשיך.
"ושנינו מאמינים בגורל.לראות אותך בפעם הראשונה העיף אותי למעלה.
הרגשה עילאית כזאת . " ופה הוא הפסיק.
" תגיד לי שהיה שווה להציל אותי .
זוכר? זה היה המשפט שאמרתי לך , שניה לפני שעלית למטוס בטיסה שלך לחו"ל.
ואמרת לי , בלי בכלל לגמגם שזה היה שווה כל דבר.
כל פעם הסתכלתי עליך ותמיד ראיתי את האהבה שלך.
תמיד הרגשתי אותה עוטפת אותי.
אני מרגישה אותה גם עכשיו שאתה נוגע בי.
כל נגיעה קטנה שלך על גופי עדיין מעבירה בי צמרמורות. אני חושבת שמאז,
אותו הרגע. הרגשתי שאני מאוהבת בך."
" לא הייתי משנה שום דבר במה שעשיתי לפני חמש שנים ועד היום.
שום דבר. לימדת אותי הכל. הבנת אותי , ריגשת אותי. את הכל. "
" אתה לא מבין עד כמה נפלא זה לשמוע אותך אומר את כל זה.. "
אחרי השיחה הזאת הכל רק השתפר גם אם חשבתי שאין לזה עוד לאן .
כיף לי להבין את זה,כיף לי לומר את זה,אהבה זה הכל.
-
אני יודעת שהרמה יורדת,אין לי זמן ממש לכתוב.
עד הפעם הבאה ,
יערה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
יעררה