החופש הגיע סוף סוף איזה חרא אני תקועה בבית עם אח שלי ואמא שלי ישנה. וביום ראשון הבגרות בלשון.... איזה חרא של התחלת החופש. ועוד אמא שלי מזיינת לי בשכל... את לא לומדת את לא לומדת....... אוף זה משגע לי ת'שכלל...
קיצר הנה סיפור נחמד שכתבתי מרוב שיעמום (כה במקום ללמוד. טוב שאמא שלי לא תפשה אותי כותבת אותו) XD
סיפורה של הילדה הקטנה שלא
ידעה "שנאה" ו"נקמה".
היה היתה ילדה קטנה שלא ידעה מהי "שנאה" ומהי "נקמה". היא היתה תמימה וחמודה וכולם אהבו אותה.
בבוקר גשום למחרת, הלכה לה לבית הספר, לבד... בלי אמא, ובלי אבא רק היא עם עצמה. הכביש היה רטוב ועליו שלוליות.
מכונית אחת נסעה ואת המים מהשלולית השפריצה על הילדה הקטנה. הילדה הקטנה לא הנידה עפעף, לא מצמצה ואף לא בכתה, את זעם והכאב שמרה בליבה, לעצמה.
כשהגיעה לבית הספר, כולם תהו מה קרה, למה הילדה הקטנה רטובה?! היה איזה ילד שכל הזמן הציק לה, אך כבר מזמן זה לא הזיז לה. הילד הנורא שם נעצים על כסאה. אך הילדה הקטנה לא הזילה דמעה. את הזעם ואת הדמעות השאירה בליבה ואת הכאב בעצמות גופה.
כשחזרה הביתה לא היה איש, הלכה למטבח, הלכה הלכה לסלון ואז לחדרה, אך לא היה איש מלבדה. בדיוק בין רגע הופיעה השתקפותה במראה, אחותה התאומה. הילדה הקטנה מעט נבהלה, אך למרות זאת הרגישה טוב עם עצמה. תאומתה אמרה: "אל תשמרי את עולך הכבד, שתפי את העולם בצער ליבך. אחותי, אכיר לך שתי חברות חדשות: חברה ששמה הוא "שנאה" ואחותה התאומה "נקמה". שתי החברות יעזרו לך מאד, כשיכאב לך תוציאי את הכל. "שנאה" תעזור לך להבין איך לשנוא. "נקמה" תעזור לך להתנקם באוייביך. אל תפחדי אחותי הקטנה, אי אפשר בלעדיהן...את תראי אינני טועה... את תסתדרי תיהי בטוחה". המראה התנפצה לרסיסים לנגד עיניה ואכן היא הבינה את משמעות דבריה. לפתע התחילה לצחוק ולצהול איזה כיף להוציא את הכל. למחרת בבוקר כבר לא הלכה לבדה. לצידיה היו חברותיה- "שנאה" ו"נקמה".
אותה המכונית שהשפריצה עליה את מי השלולית, התפוצצה בדרכה לרמזור ומי שהיה בה כבר לא יוכל לחזור. איזה כיף, איזו הקלה חשבה לעצמה הילדה הקטנה, כש"שנאה" ו"נקמה" השתוללו בתוכה וכבר חיכו לקורבן הבא. כן! הילד שהציק לה הרבה כבר לא יוכל להציק לה יותר. כשנכנסה לכיתה תקעה סכין חדה וחלקלקה. איזה אושר איזו שמחה הילדה הקטנה חשבה לעצמה. אך לרגע הרגישה לבדה פתאום.. "איפה "שנאה" ואיפה "נקמה"? חברות לאן נעלמתן?!" צעקה היילדה הקטנה ובין רגע לפתע פתאום נעלמה.
הוריה חיפשוה ימים, לילות וחודשים אך לא מצאו את בתם, אין מה לעשות אבדה תקוותם. הילדה פשוט נבלעה אל תוך האדמה ולא השאירה זכ לקיומה. עד היום לא מצאו אותה או את גופתה של הילדה, אך אם תראו אותה אל תדברו איתה אל תעליבו אותה. כל ערב מחפשת מישהו לשנוא ובמישהו להתנקם בו. היא עדין מחפשת את חברותיה, אז תזהרו כי גורלכם יהיה כגורל קורבונותיה.
הסוף.
קיצר תגידו מה דעתכם.