איכשהו, למרות שהכל שקט, אפשר להגיד שהכל בסדר... איכשהו אני מוצאת את עצמי מתעוררת באמצע הלילה.
מתעוררת שלא לרצוני, מעיפה כריות באוויר, כמעט ומוצאת את עצמי על הרצפה. הסיוטים האלה לא נותנים לי מנוחה. אני מוצאת את עצמי במצב לא נוח, משוטטת בבית שהוא לא שלי מחפשת עם מה להרגיע את עצמי. כוס חלב, אולי את הספר אשר הבאתי איתי למקרה שכזה (כי זאת לא הפעם הראשונה).
מעירה אותך על הדרך, אך לאחר רגעים ספורים מחזירה אותך לישון באמירה שהכל בסדר, רק חלום רע זה הכל.
לא הייתי רוצה שתראה אותי במצב כזה, בחוסר המנוחה שלי, כשממש רע לי. כשמשהו עובר עליי, או הכי גרוע ההתקפים המחורבנים שלי.
באחד הלילות בהם התעוררתי אבל לא הצלחתי להעיר אותך על הדרך, הבנתי שאני מתפרצת לקחתי את עצמי ועפתי לסלון, סגרתי אחריי את הדלת ונשארתי שמה עד שנרגעתי. יש דברים שאני מעדיפה להסתיר, יש כמות מסויימת של דברים אשר אנשים מסוגלים לעכל לגביי אנשים אחרים, לא משנה כמה קרובים הם יכולים להיות.
תקופה של אי שקט וזבל מיותר, הגיוני, תקופה ארוכה של טוב טוב טוב ועכשיו הגיע הזמן לחרבן את הכל.
אני נופלת לתוך בור, בעיקר אי הבנות ובילבולים אחרים.
ואולי הבעיה העיקרית שפשוט יש לי יותר מדי זמן לחשוב עם עצמי, ומי כמוני יודעת שכאשר יש יותר מדי זמן למחשבות המחשבות נהפכות ליצר הרע.
כך או כך, ישנם מחשבות המחסירות שינה מעיניי, פה, אני מקווה שזה עוד נסיון שלי לאכיל את עצמי בסרטים מיותרים ולא האמת היוצאת אל האור.
a perfect circle - the hollow.
לאחרונה יש בי רצון לחזור לעישון, ממש לאחרונה התעורר אצלי חשק מטורף לסיגריה.
אבל אני מניחה ששום שבירה רגעית לא שווה את זה. אני עוצרת את עצמי, כי זה לא שווה את זה, עשיתי דרך ארוכה מדי, ועכשיו אני יכולה לראות כמה טוב לי בלי כל הסירחון הזה. כמה שכל זה פסיכולוגי ולא אמיתי, הבועה הזאת שמוכרת לנו את השד הנוראי הזה.
לא, אתה לא באמת מרגיע את עצמך ברגע שאתה מדליק סיגריה. כמה שזה ידוע זה כנראה לא מעניין רבים מן המעשנים.
אני עדיין לא מצליחה להבין איך אנשים לא נגמלים מזה, זה כן קשה, אבל אני זוכרת את עצמי בבסיס, טוחנת עבודה, מתעצבנת, מתמודדת עם אין ספור של טימטום. מקבלת משפט אחרי משפט ועדיין מסרבת לחזור לזה.
כשאני בכלל לא ראיתי את עצמי נמגלת, למען האמת... לא ידעתי שאני אי פעם אגיע לנקודה כזאת של שינוי, זה היה טוויסט שכמוהו עוד לא ראיתי מגיע.
אז כן, יש לי את הרצון הזה בלהדליק סיגריה, לקחת שאכטה ו... זיהו (?) אין דרך חזרה, כלומר יש, אבל בשביל למה עוד מההתחלה?
אז אמ, fuck this shit, פשוט לא שווה את זה. אני אוותר.
היום שאכטה אחת, מחר חוסר יכולת באימון, כן, אמ לא מתאים לי.
a perfect circle - pet.
קילו מיותר. הו כמה שזה מוריד את המוטיבציה.
זה בכי מר על גורל אכזר ונסיון להבין על מה ולמה זה מגיע לי.
אבל כמה ימים לאחר הטראומה, כשהערפל מתפוגג לו ואני יכולה לחשוב עם ראש נקי וצלול אני מביאה את עצמי בפני עובדות חשובות שמעכשיו נגמרו המשחקים ואני הולכת להכפיל את המאמצים. בין אם זה אומר לעשות צום לעיתים תכופות יותר, או להתחיל להקיא, כן אמרתי את זה.
אני עושה ספורט, אני אוכלת כמות מסויימת, לאחר שש אני לא אוכלת, ואם כבר אז רק פירות או ירקות. אני מנסה לשמור על זה בריא ככל האפשר.
אבל ברגע שאני מעלה קילו במקום להמשיך ולהוריד אז משהו לא בסדר. יש דברים שאצלי הם בראש סדר העדיפויות.
בתחילת הדיאטה היופי תפס אותי חזק, סובב לי את הראש ומאז אני רואה רק שלמות, למען האמת טוב לי ככה. ואם קילו מיותר בא ומאיים על כל העסק צריך להוריד אותו לרצפה, ולא משנה באילו אמצעים.
אני רוצה שלמות, ושום דבר אחר לא מעניין אותי.
placebo - Fuck U
ואם כל הלחץ הנפשי לא מספיק, החברה הטובה שלי עוזבת את העיר. פאק, אני מרגישה חנק בגרון כל פעם כאשר אני חושבת על המצב.
אז כן בייב, אני אראה אותך ואני אבוא להתנחל ולבקר, אבל תביני זה כבר לא יהיה אותו הדבר בלעדייך חומד. את תיהיי חסרה כל כך.
מצד אחד אני שמחה בשבילך, שסוף סוף את עושה צעדים לעבר העתיד הגדול המצפה לך ממש מעבר לפינה. אני שמחה בשבילך ומצד אחר לגמריי אני רוצה לתפוס אותך ולנעול אותך עמוק עמוק בתוך הארון שלי (סוג של אובססיה אה).
בייב, אני אתגעגע.
פאק(!)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
awesome.unicorn
