.

"איך אתה מצליח לסבול אותי כל הזמן הזה?"

"אני אוהב אותך."

אני לא יכולה שלא לפרוץ בבכי, אני לא יודעת אם זה עקב כאבי ראש או חוסר שינה של התקופה האחרונה. או בכלל עקב זה שאני פשוט לא יודעת להעריך את הבן אדם איתו זכיתי להיות. 

אני ממהרת להגיד עד כמה אני אוהבת אותו אבל ברגעי אמת לא יודעת לעצור את עצמי מלשבור את הכל תוך רגעים. 

יש לי כישרון אדיר בלשבור את כל הטוב שסביבי, ארמונות שתמיד רציתי כבר ממזמן נבנו ואני הורסת וקורעת את הכל לגזרים. אפילו לשניה לא עוצרת לשאול את עצמי "למה?" למה אני עושה את זה לעצמי, למה אני עושה את זה לו. 

היכולות שלי לשלוט בכעס נעלמו כלא היו, משהו מטריף לי את החושים ולא בצורה הטובה בה רציתי שיהיה כל יום כל היום.

משהו בהחלט עובר עליי, אך כרגע אין באפשרותי להגיד בין אם זה בגלל העבודה המחורבנת שמתחילה להעיק ולייאש או אם זה בגלל חודשים בלי גרוש על התחת. מרגישה כאילו אני בלי ידיים אין לי יכולת לבזבז כמו שרציתי החודש הזה וזה מוציא אותי מדעתי, יש כל כך הרבה הוצאות מתפוצץ לי הראש כבר.

אבל אני מתלוננת, כמו ילדה, עוד מההתחלה ידעתי שכך זה יהיה ברגע שאעבור לגור לבד.

מזל שהכנתי את עצמי עוד אז, אז אני לא נותנת למצב הזה לגמריי לפרק אותי לגורמים, אני אהיה בסדר ו"אנחנו" נהיה בסדר והכל יחזור למקומו ולמסגרות הנכונות. 

לא פרקתי מספיק, הרבה זמן לא כתבתי, הרבה זמן שלא הייתי פה.

לצערי הרב העבודה קוראת בשמי, חייבת לזוז.

...