כמה זמן לא כתבתי פה.. וואו
זה מוזר שהבלוג הזה עוד קיים למרות שזה ממש כייף לסתכל אחרוה על החויות ועל הדרך שעברת,
על כל הזמן הזה על תקופת ההתבגרות
להסתכל על הדברים האלה גם אחרי שנים להראות אותו לילדים,
לראות איך פתאום הזכרונות מציפים אותך
לטוב או לרע
לעצום עיניים ולהזכר ברגעי הילדות
ברגעי ההתבגרות
ולזכור שהמזן עובר כל כך מהר שבלי להרגיש בכלל סיימנו את היסודי וגם את החטיבה
ועוד מעט מסיימים תיכון, וצבא,
טיול אחרי צבא, לימודים, תואר ראשון, תואר שני
נישואין,ילדים,
הזמן עובר כל כך מהר מבלי להרגיש בכלל
לדעת שצריך לנצל כל רגע ורגע בלעשות את הדברים שאוהבים בנוסף לדברים שחייבים
כדי לא להרגיש חרטה
פספוס
שבעוד שנים תסתכל אחורה ותתגאה בעצמך
תתגאה בניסיון שצברת כדי להמשיך ולחיות את החיים