Me and my Emo boy

לפעמים זה כ"כ קשה לדעת את זה.

זה קשה לדעת שמישהו קרוב אלייך יושב ובוכה ימים שלמים בלי להפסיק.

שהוא לא יצא מזה וזה אף פעם לא יעבור לו.

שהוא בחיים לא ישכח.

לדעת שבכל פעם שתסתכל עליו תזכר. בהכל.

אבל אולי ככה החיים אמורים להיות.

וגם אם הם אמורים להיות ככה, למה אי אפשר לשנות אותם?

למה החיים צריכים לגזול מאיתנו כל כך הרבה לפעמים?

אנחנו בסך הכל בני אדם. לא עשינו משהו רע שמגיע לנו את זה.

למה אנחנו צריכים לדעת שלמישהו אחר כואב איפשהו?

למה אנחנו מודים על מה שאלוהים נותן לנו? הרי מה שיש לנו אין לאחרים.

למה אנחנו מודים על האוכל שבצלחת שלנו אם לאנשים אחרים אין אותו?

למה אנחנו מודים על המחסה שלנו אם אנשים אחרים חיים בקרטונים?

אז נכון, דיברתי פה על כמה נושאים, אבל תחשבו על זה. תחשבו על הכל.

לפעמים אני מבינה אנשים שמפקפקים בקיום של אלוהים.