למה אני לא יכולה לספר להם משהו בלי שהם ישר יספרו את זה?
כנראה שעשיתי החלטה נכונה שהחלטתי לשמור את הסודות שלי לעצמי ולחברים הטובים באמת.
לפעמים אני מרגישה שהם לא חברים, הם סתם מעבירים את הזמן שלי. משעשעים אותי. לא יותר מזה.
לפעמים אני מרגישה שאני לא אהיה בקשר עם אף אחד מהם שאני אהיה גדולה.
יש לי גם חברה אחת שנראית חמודה, והיא בדרך כלל חמודה, אבל לפעמים היא יכולה להיות כ"כ מעצבנת.
ואתמול היא ממש עצבנה אותי. היא ועוד כמה.
לפעמים אני רוצה להרביץ להם בגלל הדברים המטומטמים שהם עושים.
והיא. אם היא תפסיק לרגע אחד להיות שפוטה שלה אולי היא תבין כמה חרא היא מתייחסת לאחרים.
כי הרי לה צריך לעשות הרים של מתנות שיש לה יומולדת אבל לאחרים היא לא עושה כלום.
לפעמים ממש נמאס לי ממנה.
לפעמים אני רוצה לגור במקום אחר. לא לידם. לא איתם יותר.
יש אחת שהייתה חברה ממש טובה שלי פעם ועכשיו אני כבר לא סובלת אותה לרוב.
היא לפני כמה זמן החליטה לא לשים עלי ואז היא נזכרה שאני בחיים. עכשיו שתקפוץ לי. מי היא שאני אתייחס אליה בכלל?
אז נכון, שנפגשים מעמידים פנים שהכל בסדר ומחייכים וצוחקים. אבל בפנים, אני יודעת שרק כמה מהם אני באמת אוהבת ואני אשאר איתם שאני אהיה גדולה יותר.
לפעמים נמאס לי להעמיד פנים.
כאילו שלא חסרים לי חברים אחרים. אני יכולה להסתדר מצויין גם בלעדיהם.
כל מה שהם עושים זה ללקק אחד לשני.
ולפעמים באמת אין לי כוח אליהם.
אם רק הייתה יכולה לעבור למקום חדש, לפגוש חברים חדשים. כאלה שאני יכולה לספר להם הכל בידיעה שהם יעזרו לי ולא יספרו את זה אחר כך למישהו אחר.
אז נכון, אני מכלילה. לפעמים הם יכולים להיות ממש סבבה. אבל לפעמים הם לא.
והפעמים האלה באמת מעצבנות אותי.
ואחר כך הן אומרות לי שאני מסתורית. אם לא הייתן הולכות לספר את מה שאני מספרת לכן לילדים אחרים אולי לא הייתי כ"כ.. "מסתורית". אתן לא מבינות מה עובר עלי לפעמים? אתן גם לא תדעו אף פעם. כי אני לא הולכת לספר לכן.
הולכת להעמיד פנים בערב. תאחלו לי בהצלחה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
