פשוט אני.

הדמעות זולגות וזולגות..

והבכי המר לא נשמע. אך מתחזק מרגע לרגע.

הבכי מתחלש ומתחלש ומתחלש..

אך אינו נגמר.

הוא אינו נשמע, אבל עדיין קיים.

הלבד. :/

אנשים מסתכלים - אך לא מגיבים.

אף איש לא מביט לכיוון, לא שואל, לא מתעניין.

ממשיך להלך.

כן, לא קרה כלום. פשוט שום - כלום.

הבכי פשוט לא עוצר.

החיים פשוט חרא.

המכשולים האלה שמציבים לנו בדרך, פשוט ממוטטים אותי.

יהיו ימים יותר טובים. כן, אני כמעט בטוחה.

לילה טוב, לפחות לכם.