פשוט אני.

ח-ו-פ-ש...

כן. סוף-סוף חופש.

אבל מה שווה בחופש, אם אתה מתחיל אותו יישר בבכי?

כן, לא שווה כלום..

את האמת.. אני בקושי מספרת את הדברים הרעים שעוברים עליי,

בעצם, מה בקושי? אני לא מספרת..

אולי פעם ב..

-צבועה שכמותי..-

אני מספרת את הדברים השמחים, שבכלל הכל אפור ושחור..

והחיים הם סתם עוד משהו מיותר. :/

ולא. אל תציעו להתאבד, למה זה לא יקרה.

ממילא משומה אני רואה כבר את הסוף..

וכן, הוא יגיע..

ואם לא היום או מחר..

אז עוד כמה שנים טובות.

אז תסבלו אותי עוד קצת. לא יקרה כלום.

טוב, החופשה הזאת זה זמן טוב כדי להניח את הראש למחשבות..

לכל מיני מחשבות.

התחלתי את החופשה ברגל שמאל, אבל אני אתגבר..

אז צעקתי והעלבתי כמה אנשים.

מה אכפת לי?

אני אמרתי את שלי..

מי שנותן לי כבוד - יקבל כבוד.

ולא אכפת לי אם זה חברה שלי, המורה שלי,אח שלי, אחותי, אמא שלי או סבא שלי..

כל אחד יקבל את הכבוד שמגיע לו.

מי שילמד לתת כבוד - יקבל גם כבוד.

ואני לא חושבת שאני צריכה לתת כבוד לאנשים שלא מתייחסים אליי יפה.

בימים האחרונים אני קצת לבד..

טוב, אולי לא לבד מבחינת חברות וזה..

אבל לא יודעת..

לא מספרים לי כלום, לא אומרים לי כלום, לא מתייחסים אלי..

וזה לא שאני דורשת צומי או משהו כזה,

אני לא אחת כזאתי..

אבל אפשר להתייחס מעט לבנאדם.

שלא יחשוב שהוא לבד בעולם. :/

וגם.. כן הילדים הטיפשים האלה שרק מנסים להעליב אותך..

איזה ילדים!? זה בעצם -לא- רק ילדים..

זה ממש כבר ניהיה כולם.

נמאס לי שצוחקים, יורדים ומקללים אותי..

פשוט נ-מ-א-ס.

כן, אני לא אחת שנפגעת ואני לא אחת שמוותרת בכזאת קלות..

ואני מגיבה, ומקללת לכל דבר שאומרים לי..

ואני -גם- לא צדיקה כזאת גדולה.

אני -יודעת-

טוב.. אני פשוט ילדה סתומה..

וכן.. אין מה לעשות. :/

[ולא אכפת לי מה תגידו..]

אין לי כח להמשיך את הפוסט הזה..

הוא עלוב מידי..

אין לי מושג גם למה רשמתי אותו.

שיהיה.

יום טוב. לפחות לכם.

חופשה נעימה.