החסרונות העיקריים שלי הם שאני טינאייג'רית ממוצעת, קיטשית, ו..אישה.

ביום שבת בבוקר, הוא החליט באוזני אמי:

 אין לי כוח יותר..

אני לא יודעת מה לומר יותר..

המציאות מכה בי בכל רגע, כל מעשה, מקום..

אני מוקפת בו...או בעצם, כרגע, בזכרונו...

לראות את הגוף, עטוף בטלית, מורד אל הקבר אתמול אחר הצהריים הרג אותי...

אני לא מצליחה להבין...

זה משהו שלא נראה לי הגיוני..

הבן אדם הזה, הכל כך חי, כל כך גיבור...שבור...

לא היה לו סרטן במקום מסוים...

מלבד מוחו וליבו..

סבא'לה שלי היה גיבור..שאני כל כך, כל כך, כל כך!אוהבת...

אני רוצה לבכות על הקבר שלו בלי הפסקה...

סבא'לה שלי,בתמונה לפני שגילו את הסרטן הגופני, כשחששו מהסרטן הנפשי...

רואים עליו שהוא חולה בצער, הוא היה אדם מאושר עד שנה שעברה...

אני מתגעגעת.

בוא כבר ותעיר אותי מהסיוט הנוראי הזה...זה פשוט לא נתפס לי.

שיניתי את הבחירה שלי בשיר שקט לאודישן שבוע הבא..

הו רב חובל

ביצוע: מיטל טרבלסי
מילים: וולט ויטמן
לחן: נעמי שמר
גירסה עברית: נעמי שמר