החסרונות העיקריים שלי הם שאני טינאייג'רית ממוצעת, קיטשית, ו..אישה.

יש לי יותר מדי זמן לחשוב, כי אני לא מסוגלת ללמוד כ"כ הרבה תנ"ך, ואני מתגעגעת לחייל המיוחד שלי...

לפניכם התוצאות:

ערך החיים-

פתאום הבנתי שהעולם איבד את משמעות ערך החיים כל כך...עד כדי כך שהתקשורת חייבת לנפח את מקרה המוות של האדם היחיד.

עד שאתה לא מאבד אדם בנסיבות טרגיות-אתה לא יודע מה זה לאבד אדם.

כי למוות של סבא שלי הייתה לי הכנה נפשית.

למוות של דוד שלי לא הייתה לי שום הכנה.

ולסבא הייתי יותר קרובה.

זה כואב.זה כל-כך כואב, שאתה לא יודע איך להתמודד עם סערת התחושות שמציפה אותך.

המוות מקיף אותנו, והתרגלנו!

אדם מת-בכל שנייה.על כל שתי אותיות פחות או יותר שאני כותבת פה אדם מת במקום כלשהו בעולם.

אם בנסיבות טרגיות, או לא.

הגדירי נסיבות טרגיות-

רצח, תאונה(דרכים, עבודה וכד'), מלחמה, התאבדות,טרור, רעב, מחלות(יותר פתאומיות).

למעשה, כל מוות שאינו בשיבה טובה, או לפחות מוות ללא הכנה מוקדמת הוא בשבילי מוות בנסיבות טרגיות.

מאז המוות של דוד שלי, על מוות של אדם אחד, כואב לי כל כך.

ולכן על מיתות של יותר, אני לא מסוגלת לשמוע.

לא מסוגלת לשמוע על אונס.

ולאלה שיקראו את שכתבתי עד כה ויחשבו, שאנחנו לוקחים את החיים כמובן מאליו.

אתם צודקים, וכולנו נעשה את זה, עד שנרגיש מהו מוות.ולא מוות של קרובים לנו, אלא שלנו.

המילה עמדה לי על קצה הלשון במשך שעה, לי ולאחי.עד שנכנסנו לויקימילון.וחיפשנו אבסורד.

המילה היא פרדוקס.

איך אנחנו יכולים לחוות מוות, כדי להעריך את החיים בעודנו בם?

(לחלקנו התשובה תהיה מוות קליני למי שירצה.או שחזור גלגולים קודמים למי שלא ירצה...)

פרוטוקול-

אני בכלל במילים פר-משו היום...

מאז שנעמה השמיעה לי את המושג "בשביל הפרוטוקול" והסבירה לי אותו, הרבה דברים התבהרו לי.

פתאום הבנתי שאנשים עושים הרבה דברים בשביל הפרוטוקול.

~אנשים כולל אני, אבל אני מעדיפה לדבר כרגע על אנשים לא כולל אני, אני אכניס את עצמי כשהיא תרצה.או מאוחר יותר-גם אם אני לא ארצה~

היא הסבירה לי את המושג בהקשר של המילה "די".

כשאני אומרת לאחי ולאבא שלי "די" בשביל הפרוטוקול, אני כביכול נהנת ממה שהם עושים-אם זה אומר לדגדג אותי או ללכת איתי מכות.

הבעיה היא שבהתחלה זה יכול להיות בשביל הפרוטוקול ואח"כ זה יהיה באמת, אבל התחושה של המקודם מטעה אותם.אבל הנה אני מדברת על עצמי.

בכל מקרה, מה שתארתי פה יכול לקרות וקורה לכל אחד אחר, או אחרת.

דוגמת נשים שנמצאות במערכת יחסים עם גבר אלים.לאו דווקא פיזית או מילולית מובהקת.

בתור בת לאישה שמתעסקת עם העניין וחיה עם גבר בעל דפוס שכזה, אני לא יכולה שלא לדבר על העניין.

בהתחלה האישה מאוד נהנת מהעניין הזה שהגבר אומר לה שהיא רק שלו לעולמים, מה-אני לא אוכל לחיות בלעדייך...או באופן כללי מהאובססיה של הגבר כלפי האישה.

לא כולן כאלה, ומזל שלא. נשים שחשות דחיית מהאובססיה הזאת מוגנות, והן יצאו מהמעגל הזה בטרם נכנסו אליו.

פשוט אחרי שאומרים "אתה ממש רע ***" בשביל הפרוטוקול מספיק פעמים, כל דבר ומעשה נראים פתאום ממש בסדר.גם סטירה, ואיום להתאבדות בעקבות פרידה, ואחרי זה רצח וגראפיטי של התנצלויות ולבסוף התאבדות.אם בכלא או לפניו.

פשוט היום שמעתי אימרה כזאת וזה ממש פגע בי.

ואני מנסה להבין למה- האם זה בגלל שזה נאמר כדי שאני לא אפגע מהיחס של האדם ה"ממש רע"/מההתעלמות של האדם שאמר את האמירה אם האמירה לא הייתה נאמרת.

או שמה נפגעתי בגלל החשש שהציף אותי הביטוי "לשם הפרוטוקול", בהקשר לפסקה שכתבתי למעלה, ובהקשר לאדם שאמר(ה) את האימרה שמכאיבה מסיבה שעדיין לא הובהרה.

ורק בשביל הפרוטוקול- אני הייתי נאבקת כדי שיורידו אותי, והייתי חוזרת להגיד שלום כמו שצריך.

רק בשביל הפרוטוקול..

ואיך החייל שלי אומר- יש לי יותר מדי טאקט בשביל לא להגיד דברים לאנשים בפנים.

הוא אמר לי שכשהוא חושב הרבה הראש שלו מתרוקן ממחשבות פשוט.

יש לו שקט שכזה.

אני גם רוצה, אבל יש לי יותר מדי מחשבות.ועוד מחשבות על מה שאני רוצה לעשות בנוגע למחשבות הקודמות.

אני אוהבת אותו כל כך.

הייתי שמה פה תמונה שלו מהטקס כומתה, מחייך חיוך נפלא שכזה...

אבל אני רוצה לחכות לקבל ממנו אישור, ואני רוצה לשים תמונה שלנו..מחייכים:)

he makes me so happy