ביום ראשון קיבלתי הודעה מאמא שהגיע הרשיון שלי, אחרי 3 חודשי ליווי(ועוד תקופת המתנה של שלושה שבועות), הגיע כרטיס הפלסטיק המיוחל. ילדה בת 19 וחצי מקבלת את הרשיון והעצמאות הגדולה הזאת לפני שני אחיה הגדולים.
הצבתי לעצמי משהו והשגתי אותו.. כמה קטן שיהיה.
ביום שלישי בשעות הבוקר המאוחרות, קיבלתי הודעה שדודו של אבי נפטר בלילה. התגובה הראשונה שלי הייתה בכי. אח"כ לאט לאט הבנתי שמותר לי לא להיות שבורה. ניסיתי לצאת להלוויה אבל לא הייתי מספיקה. אז יצאתי הבייתה ברביעי בבוקר והייתי עם המשפחה ברביעי ובחמישי.
וביום רביעי, בעודי באוטובוס הראשון בדרכי הבייתה קיבלתי הודעה שמגיעה מאבחנת חדשה להחליף אותי בבסיס. מה למעשה הבטיח את הקצונה שלי(סיפור ארוך למדי), דבר שלא היה בטוח בחודשיים האחרונים שהיו גדושים במיונים, מבחנים, ושיחות טלפון עם כל מיני קצינים.אז אני יוצאת לקצונה במרץ, עד אז חופפת את המאבחנת החדשה, ורוצים שאני אבזבז גם ימי חופש עד הקורס המיוחל..
מכיוון שכרגע יש לי 27 ימי חופש בערך, הצעתי לחייל שלי(שבעוד פחות משנה כבר לא יהיה חייל) שנצא לטיול בחודש הבא, מכיון שבחודש מאי-כשנחגוג שנתיים יחד, אני אהיה בבה"ד 1.לצערי הוא נוסע להרבה זמן לחו"ל להיות עם אבא. אבל העיקר שיהנה, אנחנו נטייל בזמן אחר..
וחוצמזה, אני בתקופה מוזרה של מצבי רוח ותקשורת מוזרה שכזו עם הסביבה שלי..
שיהיה שבוע נעים לכולם ללא יוצא מן הכלל
נ.ב
החלטתי שני דברים לגבי היציאה שלי לקצונה.
1. אם אני מסיימת את בה"ד 1 אני תורמת 200 ש"ח לעמותה כלשהי(עדיין לא החלטתי איזו).
2. אם אני מסיימת את ההכנה אני פותחת פייסבוק-כי כולם אומרים לי לפתוח..(היי, זה עבד לחברה שלי)
מה שכן, אם אני לא אפתח פייסבוק, אני בטוח אתרום את הכסף.גם אם אני אפול אחרי בה"ד 1, בתחילת ההשלמה.
הבטחה שלי לעצמי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
