החסרונות העיקריים שלי הם שאני טינאייג'רית ממוצעת, קיטשית, ו..אישה.

אני לא אהיה פה כל כך בזמן הקרוב...

אני נוסעת למכינה מחר...היא תיפתח בטיול של שלושה ימים, בו נחווה למזלנו את התקרבות מאדים לארץ, ונראה שני ירחים.(חבר'ה כולם לצאת החוצה ב27 בלילה..צפויה חוויה שווה.)

בכל מקרה..אני משאירה מאחורי הרבה דברים, ומחר מתחילה לה תקופה חדשה.

אני אחזור בסופ"שים וחגים...ואעדכן מה קורה...

בכל מקרה-בתור אחת שצריכה לקום ב-6:00, כדאי שאלך לישון..

אז יקיריי-

שבוע מעולה לכולם!

נתראה ביום שישי...עם הרבה דיווחים ותמונות:)

ואולי גם בים!

למרות שלא קיבלתי תשובות חזרה, אז בסוף אני והחייל שלי נתרפק על שקיעה בים ועוגה שאמא תזמין מדודה שלי...משהו בסגנון של מוס ושוקולד:)הרבה מזה:)

יש למה לחכות, ולחיות..

אני יוצאת מהבית!!!בגיל 18..(יאי!)

~דבר אחד כואב שקרה לי היום-

חגגנו לדודה שלי יומולדת אצל סבתא..

וכשנגמר, נפרדתי מסבתא והתחלתי להסתובב ולחפש את סבא שלי...כשהבנתי פתאום מה אני עושה..

אאוץ'.

ואבא יחביא את האפיקומן...

מוזר מדי...

כשהבנתי את זה בבוקר, וכשהמשכתי לחשוב על זה..

זה הוציא לי את החשק לקום מהמיטה...

לגמרי.כאילו אני בלון וכל  האוויר יצא ממני...לא היה לי כוח להרים את עצמי...

אני מתגעגעת..

נ.ב- בקרוב עדכונים.כרגע אין לי כוח וזמן.

ביום שבת בבוקר, הוא החליט באוזני אמי:

 אין לי כוח יותר..

אני לא יודעת מה לומר יותר..

המציאות מכה בי בכל רגע, כל מעשה, מקום..

אני מוקפת בו...או בעצם, כרגע, בזכרונו...

לראות את הגוף, עטוף בטלית, מורד אל הקבר אתמול אחר הצהריים הרג אותי...

אני לא מצליחה להבין...

זה משהו שלא נראה לי הגיוני..

הבן אדם הזה, הכל כך חי, כל כך גיבור...שבור...

לא היה לו סרטן במקום מסוים...

מלבד מוחו וליבו..

סבא'לה שלי היה גיבור..שאני כל כך, כל כך, כל כך!אוהבת...

אני רוצה לבכות על הקבר שלו בלי הפסקה...

סבא'לה שלי,בתמונה לפני שגילו את הסרטן הגופני, כשחששו מהסרטן הנפשי...

רואים עליו שהוא חולה בצער, הוא היה אדם מאושר עד שנה שעברה...

אני מתגעגעת.

בוא כבר ותעיר אותי מהסיוט הנוראי הזה...זה פשוט לא נתפס לי.

שיניתי את הבחירה שלי בשיר שקט לאודישן שבוע הבא..

הו רב חובל

ביצוע: מיטל טרבלסי
מילים: וולט ויטמן
לחן: נעמי שמר
גירסה עברית: נעמי שמר