אז כן, המחשב שלי מושבת כבר חודשיים פלוס.
אני בודקת מיילים וזהו.
אם להיות כנה, אחרי כמה שנים של כתיבה כאן, אני מתחילה לחשוב שאולי אני לא צריכה את המקום הזה יותר.
יש לי את המחברות שלי, את הכמה חברים הטובים הקרובים..
מוזר, כשאני קוראת את המשפטים האחרונים, בפעם הראשונה, אני מרגישה פטתית.
שווין..נראה.
בכל מקרה, יש לי צורך לצעוק.
אז אני אכתוב.
חודש יולי הוא תמיד חשוב לי. העניין שהשנה הוא חשוב יותר מתמיד.
חגגתי 19 בתחילת החודש.
אני מפקידה את החופש שלי בידי צה"ל ביום חמישי הקרוב.
הייתי אמורה לעבור היום טסט פנימי ומחר רשמי, אבל לא, אני חייבת לסבול מאיזה משהו, להתעורר בכאבי תופת ולהילקח למיון בקפלן.
לא ישנתי כל הלילה האחרון. לכן לא יכולתי לגשת למבחן היום, הטסט נדחה.
אבל אני לא אפסיק.לא אכפת לי מה, הקיץ אני מוציאה רשיון.
אה כן..הבטחתי לעצמי כמה דברים להקיץ:
רישיון, וחוזה סגור וחתום על בית שנעבור אליו ביבנה, חצי שנה אחרי חתימת החוזה.
שני הדברים נמצאים בתהליכים, ולכן אני גאה בעצמי...P=
היומולדת שלי היה חגיגה ארוכה שכזאת...
הוא לא היה מפוצץ, ומטורף, הוא היה שליו, וכיפי, ומחבק ושמח.
החייל שלי לקח אותי לסופשבוע בים המלח..
סגרתי את הטלפון והתפנקתי איתו שישי שבת אחד, בלי אף אחד שיסיט את מחשבותיי ממה שקורה שם במקום ההוא, בחדר האחרון שנשאר במלון, או בכל סביבתו... אחורי זה הרגשתי נורא מבוקשת.
9 הודעות, חלקן מזל טופים, חלקן מלא שיחות מכל מיני אנשים, כל הודעה כזאת הצהירה על 3 שיחות בממוצע מבנאדם.
שמחתי על ההחלטה שלי להתנתק(:
היה לי כל כך כיף(:
ככל הנראה, או שהמחשב שלי יתוקן, או שאני אקנה אחד חדש.נראה מה תהיה המשכורת שלי, וכמה חודשים אני אצליח להתאפק ולחסוך.
אחורי זה, או שאני אחזור, או שאני אדפיס הכל, אשמור במקום נידח בחדר שלי(שאגב הופך מהפך...), ואסגור כאן הכל.
אבל הקיץ מתחיל, יש מלא אירועים, ומלא דברים לעשות...
איכשהו אני צריכה להספיק לכתוב לקנדה לפני הגיוס..
אז שיהיה קיץ תענוגי במיוחד!:)
אה תאכלו הרבה גלידה, זה בריא לנפש!
אני
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
