החסרונות העיקריים שלי הם שאני טינאייג'רית ממוצעת, קיטשית, ו..אישה.

הוא לא?

פעם היית רב איתי על זה שאתה אוהב אותי יותר

היום אנחנו רבים בשתיקה, מי יגיד שהוא אוהב?

"אם הוא לא יגיד, אני גם לא אגיד..אבל שיגיד.."

אבל אני רוצה לצעוק, עדיין, אחרי כמעט שנתיים-אני אוהבת אותך

מדוע גברים לעולם אינם בדיכאון?

גברים הם, פשוט, אנשים שמחים יותר. לְמה אפשר לצפות מיצורים פשוטים כל כך?

שם המשפחה שלך נשאר ללא שינוי. המחסן שבגראז' עומד כולו לרשותך. תכניות החתונה מתבצעות מעצמן. שוקולד הוא סתם עוד חטיף. אתה יכול להיות נשיא. לעולם לא תיכנס להריון. אתה יכול ללבוש טי שירט לבנה בפארק מים. אתה יכול לא ללבוש חולצה בכלל בפארק המים. מוסכניקים אומרים לך את האמת.

העולם כולו הוא האסלה שלך. לעולם אינך מוצא את עצמך נוסע לתחנת דלק אחרת רק כי השירותים בתחנה הזאת מטונפים מדי. אתה לא צריך לעצור כדי לחשוב לאיזה כיוון לסובב את האום שעל הבורג. אותה עבודה, יותר כסף. קמטים מוסיפים אופי. שמלת חתונה עולה 5000 דולר, חליפה להשכרה – 100 דולר.

אנשים לעולם אינם בוהים בחזה שלך בזמן שאתה  מדבר אליהם. נעליים חדשות לא גורמות לך לחתכים, יבלות או שלפוחיות ברגליים. אותו מצב רוח כל הזמן! שיחות טלפון מסתיימות תוך שלושים שניות גג. אתה יודע דברים על טנקים. לחופשה בת חמישה ימים, אתה צריך רק מזוודה אחת. אתה יכול לפתוח את כל הצנצנות שלך בעצמך. מעריכים אותך פי אלף בתגובה למחוות ההתחשבות הקטנה ביותר. אם מישהו שוכח להזמין אותך לאן שהוא, הוא או היא עדיין נשארים חברים שלך.

התחתונים שלך עולים 49.99 ₪ לשלישייה. שלושה זוגות נעליים מספיקים לך בהחלט. כמעט לעולם אין לך בעיות סטרפלס בפרהסיה. אינך מסוגל לזהות קמטים בבגדים שלך. כל מה שיש על הפנים שלך נשאר בצבעו הטבעי. אותה התספורת מלווה אותך לאורך שנים, אולי אפילו עשורים. אתה צריך לגלח רק את הפנים והצוואר. אתה יכול לשחק בצעצועים כל החיים. ארנק אחד וזוג נעליים אחד – בצבע אחד – משמשים אותך כל עונות השנה.

אתה יכול ללבוש מכנסיים קצרים בלי שום קשר לאיך שהרגליים שלך נראות. אתה יכול 'לסדר' את הציפורניים שלך עם אולר. יש לך את החופש לבחור אם אתה רוצה לגדל שפם, או לא. אתה יכול לקנות מתנות לראש השנה בכ'ח אלול לכ'ז קרובי משפחה תוך כ'ו דקות.

אז, מה הפלא?...

שהגברים לא בדיכאון?

תרתי משמע.

איך אבא אמר? בסך הכל רציתי לטייל.

ניסיתי לעבור מעל גדר.וקפצתי.

רגל שמאל נשארה מאחור, אולי למזלה ואולי בגללה רגל ימין עפה למטה.

וברך ימין הסתובבה.

ראיתי שחור באותו רגע.

לא יכולתי לעשות כלום.חיבקתי את הברך, וצרחתי.

לא יכולתי ללכת.

אין גישה לרכב, רק עוד קילוטר בערך.

טוב, מזל שאבא הוא גולנצ'יק לשעבר, הופ! על הכתפיים, סחיבת פצוע.

עם רגל לא פעילה, עברנו גדר, קפיצות בשביל לסדר אותי על הכתפיים של אבא..

אח"כ נמרח לי הראש על שלט של רשות שמורות הטבע והגנים,

אבל זה סיפור לזמן של מצב רוח טוב וכרגע אני חסרת אנרגיות.

אני והברך שלי שבורות.

היא שבורה כתוצאה מסיבוב יתר של המפרק.

ואני שבורה כתוצאה מתלות יתר, חוסר נוחות, מוגבלות, תסכול וכו'...

רציתי להרחיב, אבל אין לי כוח, אני מרותקת למיטה עם רגל חצי מגובסת..

וזה משעמם תחת.

ואם מדברים על תחת, הוא נרדם לי.

לא כיף לי.