בזמן האחרון יש לי המון מצב רוח הפכפך, ונראה לי שמי שמכיר אותי שם לב. אני לא אמורה להיות כזאת, אסור לי. באמת? באמת אסור לי? אסור לי להיות בחרא מצב רוח מידי פעם? אסור לי לרצות משהו אחר מידי פעם? משהו שהוא... לא בשגרה? נמאסה עליי ההתנפלות הזאת על כל צעד שאני עושה והשפיטה. אני שונאת ששופטים את מה שאני עושה, לא מספיק שאני שופטת את עצמי? אני אביטל. זאתי עם המצברוח ההפכפך, זאתי שאוהבת לחבק, להתפרס בידי אנשים מידי פעם לפעם, לקפוץ, להשתגע, לעשות לעצמה בושות, לצחוק בלי הפסקה... בכל מקרה, זאת אני. ושמתי לב שליותר מידי אנשים יש בעיה עם זה. אז כבר לא אכפת לי. כמו שאמרתי היום כבר למי ששמע, אני שמה זיין. בלי שום צינזור, זאת דעתי הכנה. מה זה החיוך הזה ברגע אחד וההתנפלות, השפיטה, והחוסר התייחסות לאחר שנייה? אני לא ארד לרמה הזאת. רוצים לשפוט אותי, את ההתנהגות שלי והמעשים שלי? לכו על זה. אבל אל תבואו אליי בטענות. נמאסה עליי הצביעות של האנשים. אנשים שטוענים שזאת כל האמת. אנשים שמתיימרים להיות הקדושים האלה, שמספרים את כל האמת. בכנות. רוצים כנות? אחלה. אני בעד. רצים להגיד לי משהו? בואו ותגידו לי את זה. אל תסתירו את ה מאחורי חיוך גדול, חיבוק חם ומחשבות רצח נקמניות. וואלה, גם אני לא מספרת הכל תמיד, אבל מעולם לא אמרתי שכן. יש דברים שאני שומרת לעצמי. יש דברים שאדם פה או שם יודעים. כי אני סומכת עלייהם וכי הם היו שם בשבילי. אנשים שאני יודעת שגם אני אפקיד בידהם משהו גדול יותר מרק כמה מחשבות, תחושות, עצבים, חיוכים, כעס או שמחה, הם ישמרו על זה. זה לא שהם היחידים שאני סומכת עליהם, אבל ככה יצא. ככה יצא , וקרה מה שקרה. אנשים מתרחקים, אנשים משתנים, אנשים ... מזייפים חיוכים לעיתים קרובות יותר. אני לא אשקר. חלק מהדברים שנאמרו כאן תקפים גם לגביי. בכל מה שנאמר כאן לא באתי, גם אם בדרך וירטואלית וללא שמות, והצבעתי על בן אדם, או על דמות, והאשמתי. לא נקבתי בשמות, במעשים, או במקרים ספציפיים. אם למישהו יש משהו לומר בעיניין אני אשמח לשמוע. אם למישהו יש התנגדות, או רוצה להאיר את עיניי בכל אופן שהוא, אשמח.

בזמן האחרון גיליתי שאני אדם אחר. נהייתי פגיעה יותר בלי ששמתי לב לכך, אני פחות ופחות מאמינה לדברים שיוצאים מהפה של אנשים. אולי קשה לי יותר לסמוך על כל מיני אנשים... אבל שוב, לא מדובר בשום אדם ובשום מקרה ספציפי.

הבהרה זו נכתבה רק בגלל שיותר מידי אנשים שאני מכירה ופוגשת מידי יום או מידי פעם קוראים כאן. וכן, לפעמים זה מפריע לי, אבל לפעמים..   לא אכפת לי.

משהו ששמתי לב אליו הוא שיותר ויותר מחברות שלי מתחילות להתמלא משני הצדדים, כלומר גם מהצד השני. כל מיני אנשים שמו לב לכך היום. פתאום הדפים האחוריים של המחברות שלי מלאים בפריקת רגשות, בקטעים שכתבתי או בסתם התעצבנות כזו או אחרת. מידי פעם בעברית ומדיי פעם באנגלית. מידי פעם בחיוך ומידי פעם בעצבנות ייתרה. הדרך היחידה שלי לפרוק את הרגשות בכתה. וכשמתחשק לי לבכות, כמו שהתחשק לי היום, אני כותבת.

היום, במקרה הראשון התחשק לי לבכות. ואז התחלתי להתעצבן וכתבתי ושמרתי את הדמעות בפנים. במקרה השני כבר התחלתי לחייך. הבנתי כמה שזה לא מפריע לי. כלומר, זה כן מפריע לי, אבל לא אכפת לי. הנה רגש אחד שאני יכולה להתעלם ממנו מידי פעם בפעם. הדברים האלה שמפריעים לי.

Had a bad day again
She said I would not understand
She left a note and said, "I'm sorry I
had a bad day again"

And she swears there's nothing wrong
I hear her playing that same old song
She puts me off and puts me on

אביטל. כן. סופסוף מרגישה הקלה. אמרתי את מה שהתכוונתי לומר. לא הכל, אבל גם זו התחלה. וכן, למרות שאחרי כל פוסט כזה המחשבות רודפות אותי, אני מתחילה לחשוב שוב ושוב על כל העניינים, ההרגשה משפרת. הרגשה של הקלה נעימה, וחיוך קטן מבצבץ לו שם, שוב.