לא בוכה. כי הבטחתי לעצמי שלא אבכה. שביום ההוא, שבכיתי בפעם האחרונה לעיניי מישהו שהוא לא קירות החדר שלי, זה נגמר.
נגמר הבכי לעיניי אנשים, או לפחות הבכי בגלל זה.
זאת לא סיבה.. טוב. זאת כן. אבל אני לא אתן לזה להשפיע עליי. כי.. למרות ההפסד הענק שלי, הוא לא כזה ענק.
וכנראה שהכל יהיה לטובה , לא?
ממשיכה להאמין שהכל לטובה,
למרות שפה ושם זנחתי את האמונה התמידית הזו שלי.
מחשבות קטנות ושקטות.. על מה שיכל להיות. שוב, כרגיל.
מים שקטים חודרים עמוק לא? או משהו כזה...
בכל מקרה, בעבר כבר הוכחתי לעצמי שבשקט בשקט בסוף הכל גם ככה מתפרץ,
חששות שזה מה שיקרה גם הפעם. נו טוב. נעבור גם את זה.
נעבור את הכל.
-היה אתמול ממש נחמד. אני, דנה, עדה והבית הריק של דנה עם מוזיקה בפול ווליום. דווקא נחמד -