שבועיים של הרחק מכאן, רחוק באירופה הרחוקה והקרירה עשו את שלהם.געגועים מטורפים הביתה, לחברים.
אולי זה טוב להתגעגע, אבל האנשים חסרו לי.
לפני שטסתי פחדתי שאני אשתגע שם. בלי שנייה מיותרת של פרטיות, ויותר מידי שעות עם ההורים.
בסך הכל צדקתי, כי חצי מהזמן הילכתי על חבל דק בין שפיות לשיגעון.
דנה ישבה אצלי. השלמנו פערים וכל זה, הבנתי כמה באמת התגעגעתי.
ועכשיו... פתאום ירידה מטורפת במצברוח.
מחפשת סיבה לכך, למחסור במצב רוח, ומוצאת רק קצוות של חוטים קטנים שיכולים לשמש כסיבות.
תירוצים.
דפוקה. והרבה מידי דרמטית, כרגיל.
אביטל.
שחזרה לארץ הקודש החמה והמיוזעת.
הרחק מהגשם, הקור והנוף האירופאי המקסים של אוסטריה.