אני מוותרת? או מרימה ידיים?

אני מצחיקה את עצמי, אולי קצת כואבת, שהייתי כל כך קרובה לזה .

לבוא ולהגיד לעצמי שנמאס לי, שאולי אני לא יכולה יותר. 

בסך הכל, אם אני לא אאמין בעצמי, אז מי כן?

לי נמאס לנסות. 

או שאולי נמאס לי להיכשל? הגבול ביניהם נהיה דק מידי. 

כשכל ניסיון הופך לאכזבה כנראה מאבדים קצת את כוח ההגיון, ואתמול הוא הוכחה לזה.

קצת נשברתי. אולי קצת הרבה אפשר לומר. כאב ושגעון הם מוזה מעולה, אז כתבתי הכל.

עד המילה האחרונה, בלי חשבון בכלל. ואז יצאתי מהבית.

משהו באוויר ובגשם עשה לי טוב. הרגיע. 

בין כל הטיפות אפילו לא שמתי לב שהפסקתי לבכות, בעזרת קצת מוזיקה טובה גם התחלתי לחייך.

"אנחנו יוצרים את המציאות שלנו" - ציטוטי אלכס קרב. כי זה מה שפרקי אנטומיה עושים לי.