שבוע וחצי קשים מחכים לי. והם בכלל לא הסוף. אחריהם יש עוד תשעה ימים אינסופיים.

ואז, רק אז יפול האסימון.

תתחיל מציאות אחרת, באמת שונה. ולא מוכרת.

חיפושים אחר חו"ל, תאריכים ושותפים לטיול כבר החלו, בבקשה שלא יהיו לחינם.

טירוף מה שהולך לי בראש, בלאגן נוראי.

פשוט טירוף.

כבר אמרתי כמה אני אוהבת את כל החתיכים אצלי?

תזכורת לעצמי: איזה טעות זה לשתות דברים שהדליקו עם מצית..