נותרו לי הרבה מילים לומר.

יש מקומות שעדיף לשתוק בהם, ולתת לתמונות לדבר במקומי.

(אגב, ברגעים המעטים בהם ניתן לי להתלבט בין המצלמות שאקח איתי, נאלצתי לוותר על אהובתי

והוחלט כי אקח את של אבא ה- canon SX10 , ולא את ה-600D היקרה שלי, מסיבות מובנות)

כמה שעות לאחר הנחיתה יצאנו לסיבוב. לא היה לנו מושג כמה הים קרוב - ממש מאחוריי בניינים שמעבר לכביש.

(לא, טבע נאות לא הבחירה הכי חכמה שלי לים).

אין כמו כוס בירה במרפסת שפונה לרחוב הראשי (והיחיד, אם תשאלו אותי) בחורסינסוס, המקום שבו התגוררנו. 

בערך מכאן הימים והתמונות מתערבבים לי.

חלק מהתמונות צולמו באייפון (כן כן..) אז האיכות בהתאם..

הרחוב הראשי בחורסינסוס.

אני מוכנה להישבע שלחצות בו את הכביש מרגיש כמו בנצרת. או שכולם נוהגים כמו משוגעים על קטנועים וטרקטורונים,

או שכולם פשוט לא יודעים לנהוג. וברור שמעבריי חציה הם לקישוט בלבד.

לחצות את הכביש? צ'אלנג' אקספטד.

רגעים בחדר בהם התקשתי להרגיש כמו דג במים..

מהאייפון אומנם, אבל מהרגעים הראשונים שלנו בכריתים. מהחלון של האוטובוס:

ולא משנה לאיזה מקום בעולם תגיע, תמיד תמצא ישראלי שדרך שם לפניך ופתח מסעדה ישראלית (מזכיר לי טיפה את פולין, למען האמת)

לא טרחנו לאכול שם, אבל השלטים בכל מקום בעיר שיעשעו אותי.

אני, בערב האחרון שלנו בחורסינסוס-כריתים, שניה לפני שיוצאים לבלות.

שנה טובה לכולם :)