סתם בלוג שלאף אחד לא אכפת ממנו

אוספת את עצמי בין שברירי העצב,כמו זכוכית מנופצת אוספת ומדביקה את רסיסי הנשמה שהותירה אחריה האהבה

אבל אף פעם לא אהיה כמו קודם,הדבק ישאר לעולמים.....

אוספת את עצמי מתוך שרידי האהבה שרק גרמה לי כאב,עכשיו אני שונה,למדתי להזהר,לא לאהוב כדי שלא להפגע,להיות קרה ואדישה כדי שלא להשבר מחדש,זאת התחלה חדשנ,אחרי כל הכאב שאת עקבותיו לא ניתן אהיה להסיר לעולם

מעכשיו אזהר,לא אוהב,מעכשיו לא ארגיש ולא אפגע,מעכשיו הכל יהיה שונה.....

והזכוכית היפה כבר לא יפה יושבת בפינה,כולה  מצולקת,היא כבר לא בוכה,אך את הכאב לא ניתן יהיה להסיר לעולם.....

השיר הזה מוקדש להורים המזדיינים שלי שילכו לאזעזל,ולידיד מפגר שלי שרבתי איתו וכמעט לכל מי שאהבתי או חיבבתי אי פעם