כן, גם אני
אחרי שנטע שלנו נולדה החלטנו שהגיע הזמן לעבור לצפון, לגדל את הילדה במקום עם אוויר נקי ואיכות חיים, ולהתחיל לעבוד על ההיריון של מיקי.
התכנון הראשוני היה לגור בשתי דירות סמוכות, אבל ממש במקרה מצאנו בית גדול עם שישה חדרי שינה, מטבח ענקי ויחידת דיור נפרדת בקומת הקרקע, והתאהבנו בו.
אני לא אומר שהכל היה תמיד דבש, היו גם קשיים ולחצים ומתחים, אבל אף פעם לא הפסקנו לאהוב זה את זה.
בדיוק אחרי שמיקי נכנסה להיריון מזוהר פיטרו אותי, ולא הייתי עומד בתקופת האבטלה הממושכת שנכפתה עלי בלי העידוד והתמיכה של זוהר שלמרבה המזל מצא מיד עבודה טובה. הוא גילה להוריו שהוא הומו אחרי הלידה של יובלי ואני בטוח שהוא לא היה מחזיק מעמד כנגד הזעזוע והסלידה שלהם בלי העזרה מהמשפחה הקטנה והמלוכדת שהקמנו יחד עם האימהות של הילדים שלנו.
בנינו יחד חיים משותפים וחמש שנים אחרי שנפגשנו חגגנו את יום השנה שלנו בחגיגה משפחתית שנערכה בגינה המטופחת שהקיפה את ביתנו. הזמנו את כל בני המשפחה ששמרו אתנו על קשר, ואת כל החברים והחברות שלנו שרבים מהם היו זוגות חד מיניים, חלקם גם עם ילדים, ולא שכחנו להזמין גם את הדייר החדש שלנו – נדב הצעיר ויפה התואר ששכר אצלנו דירה אחרי שחזר מלימודים באיטליה, והיה לנו לעזר רב בארגון הפיקניק.
עד שכול האורחים הלכו כבר היה חושך והצינון הקל שהתחיל להציק לי עוד אתמול התפתח לשפעת רצינית.
"אתה נראה הרוס לגמרי." אמר לי זוהר בטוב לב, "לך למיטה, אני ונדב כבר נסדר הכל לבד.""
"כן." הניח נדב יד שרירית על כתפי, "אתה נראה ממש חולה איתן, בוא ניקח אותך למיטה." אמר לי בטוב לב, הוביל אותי הביתה, אמר לי לא לדאוג, הוא כבר יסדר הכל עם זוהר, והלך.
אחרי שישבנו המחוטב נעלם מעיני גררתי את עצמי לחדר השינה, אמרתי לילה טוב לבנות שהשכיבו את הילדים, מוותר על הנשיקות מחשש שאדביק אותם, והתמוטטתי על המיטה.
כמעט נרדמתי כשזוהר נכנס חרש לחדר השינה והתחיל להתפשט, כמו תמיד הוא זרק את הבגדים שלו ברשלנות על הכסא ולא שם לב לעטיפת נייר האלומיניום הקטנה שנשרה על הרצפה. גם אני לא הייתי שם לב אליה אם לא הייתי דורך עליה בטעות כשקמתי לפנות בוקר לשירותים. היא הייתה קרה ודוקרנית כנגד כף רגלי היחפה, ולמרות שכבר שנים לא פתחנו קונדום בחדר השינה שלנו ידעתי מיד מה זה.
ליתר בטחון בחנתי אותה בקפידה באור השחר הקלוש ונאנחתי כי זיהיתי מיד את הסוג המסוים הזה שאפשר לרכוש רק באיטליה. נדב סיפר לי שהוא פיתח חיבה מיוחדת לקונדומים הדקיקים האלה בזמן שגר ברומא.
לשמחתו האקס שלו שלח לו כל כמה חודשים חבילה של הקונדומים הללו בצירוף הבושם הגברי תוצרת איטליה שהיה חביב על נדב. ליתר ביטחון רחרחתי גם את חולצתו של זוהר, כן, זה היה הריח של הבושם של נדב.
חבל שזוהר לא היה זהיר דיו ולא הקפיד כמוני להשליך את החולצה שלו לכביסה, איזה טמבל, ונדב הזה... מה הוא חושב שהוא עושה לעזאזל, הילד החרמן הזה? מילא איתי, אבל למה גם עם זוהר שלי?
הבטתי בבן זוגי שישן בשלווה, נוחר קלות, שערו פרוע, מחייך לעצמו חיוך מקסים. הייתי צריך לכעוס עליו אבל לא הצלחתי, אהבתי אותו יותר מידי, וחוץ מזה איזה זכות יש לי להתמרמר? גם אני לא יותר טוב, נו, מה לעשות? הרי תמיד אמרתי שגברים זה חרא של עם.
כן, גם אני.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
