הכל סיפורים

סרטים גאים

הוא לא רוצה אותך, יותר טוב לו עם הספרנית הקציצתית שלו, מתי תכניס לך את זה לראש? חזר רוני ושינן לעצמו, וכל פעם שהיה רחוק מחמי כמעט שהצליח להאמין בשטיפת המוח שעשה לעצמו, אבל מידי פעם, כשמבטו היה נתקל במבטו של חמי הוא היה חש שאיזה ניצוץ ישן שב ונדלק בין שניהם, והיה נתקף געגועים עזים.

נאמן להבטחתו להפסיק להיות פתטי התאמץ לשמור מרחק מהאקס שלו, הקפיד לא להציק ולא להתעלק, ורוב הזמן כמעט שהצליח בכך. הוא התמיד להעסיק את עצמו בעבודה קשה ובחיפוש אחרי מישהי שתרצה להביא איתו ילד, ובין לבין גם עשה סטוצים במרץ, וסך הכל נהנה למדי מחייו.

כל פעם שהצליח לקום מספיק מוקדם היה יוצא לטיול בוקר ספונטני, מתוכנן בקפידה, ונפגש 'במקרה' עם חמי שנהג לצאת בדייקנות ברבע לשש בבוקר עם לונה לטיול בוואדי שמתחת לביתו. הם היו הולכים עד לגן הלאומי, יושבים על ספסל מתחת לעץ אלון ומניחים לכלבה להשתובב בין הממטרות שהסתובבו והרטיבו את הדשא. אחר כך הם היו חוזרים יחד בשתיקה נינוחה, הכלבה רצה לפניהם, ונפרדים איש לביתו.

בזמן שתיית קפה הבוקר נהג חמי לספר לבועז על כל האירועים בטיולי הבוקר שלו עם לונה, סיפר על תעלולים של לונה עם כלבים ובעלי כלבים משכימי קום אחרים שנפגש איתם מידי פעם, והקפיד לא להסתיר ממנו גם את הפגישות האקראיות שלו עם האקס, אבל בועז ששנא לקום מוקדם היה בדרך כלל מנומנם בשעות הללו, וחמי אף פעם לא ידע מה בדיוק הוא קולט מדבריו.

אחרי ששמע מבנצי ומיניב על המצעד ופסטיבל הסרטים הגאים הלך בועז ובדק בקפידה את תוכניית שבוע הגאווה, התלהב וניסה לשכנע את חמי לנסוע עם יניב ובנצי לסוף שבוע בתל אביב כדי להשתתף במצעד ולצפות בהופעות של שבוע הגאווה.

"השתגעת, בחום הזה? וחוץ מזה, אתה יודע שהבטחתי לבוריס לקחת אותו לבדיקה בבית חולים."

"אבל הוא לא רוצה שתבוא איתו, למה הוא לא יכול לנסוע לבד?"

"כי זו בדיקה בהרדמה, ואסור לו לנהוג אחר כך."

"אז שייקח מונית."

"בועז, הבטחתי לו שאני אקח אותו, וחוץ מזה ממש לא בא לי לבלות סוף שבוע בתל אביב, זו נסיעה ממש ארוכה והמצעד תמיד חם ורעשני נורא, וביום ראשון אני צריך להגיע לעבודה, כל העסק הזה לא מתאים לי."

"נו, בטח, הייתי יכול לתאר לעצמי שזה מה שתגיד." התרעם בועז, "חס וחלילה שתעשה משהו שישבור את השגרה הקדושה שלך, אתה שם לב שאתה עושה כל יום בדיוק מה שעשית יום קודם, ותעשה יום אחר כך? לא נמאס לך לחיות בצורה משעממת כזו?"

"לא, אני אוהב שגרה, וחוץ מזה, אל תשכח שיש לי ילד, ילדים צריכים חיים מסודרים."

"בחייך, לא יקרה כלום אם סוף שבוע אחד..."

"די כבר בועז, אני לא רוצה ודי! אם כל כך מתחשק לך ללכת למצעד תיסע בלעדי."

"מה, להסתובב בתל אביב לבד כמו איזה מסכן?"

"למה מסכן, ולמה לבד? תהיה עם בנצי ויניב."

"שימרחו אחד על השני כל הזמן, ויתנו לי להרגיש כמו גלגל חמישי בעגלה."

חמי נאנח, "בועז די, אני לא נוסע לתל אביב באמצע השבוע וזה סופי."

"טוב, תעשה מה שאתה רוצה, אני כן נוסע." התעצבן בועז והסתלק בטריקת דלת.

חמי קיים את הבטחתו לבוריס והסיע אותו לבדיקת הקולונוסקופיה, ובדרך לבית החולים ניצל את הזמן לשיחת נפש איתו, והתוודה לפניו שבזמן האחרון הוא ובועז רבים לעיתים קרובות מידי, הרבה יותר מאשר הם עושים סקס.

"בהתחלה הוא אמר שהוא אוהב לגור רחוק מתל אביב, ושנמאס לו לבלות במועדונים ובפאבים, אבל עכשיו הוא מקטר שמשעמם לו לשבת כל ערב בבית." התלונן חמי, "ומילא זה, אבל הוא רואה כל הזמן פורנו."

"הרבה אנשים רואים פורנו, שמעתי שיש אפילו נשים שאוהבות פורנו."

"אני לא, ובמיוחד לא את הפורנו המגעיל שבועז אוהב."

למה, מה הוא אוהב?"

חמי נאנח, "אני חייב לפרט?"

בוריס גיחך בסלחנות, "תן לי רמז." ביקש.

"ברלין." השיב חמי בקול קודר, "או יותר מדויק, מועדוני עור בברלין."

"אהה..." הניד בוריס את ראשו, "הבנתי, אבל מה לעשות חמי, המקומות האלה קיימים כי יש להם ביקוש, ומי שמצלם סרטים כאלה לא עושה את זה לשם שמיים אלא כי הוא מרוויח מהם, והוא מרוויח כי יש מי שמשלם כדי לראות אותם."

"אני יודע בוריס, אני לא דביל, אבל הוא תמיד סיפר שהביקורים שלו בברלין היו בגלל האקס שלו, ושהוא לא רוצה להתעסק עם זה יותר."

"ואתה האמנת?"

"כן." הוא הציץ לעבר בוריס המשועשע, "יצאתי טיפש?"

"כן, קצת, ואני לא אומר שהוא שיקר לך בכוונה, הוא בטח חשב שזו האמת, ושהוא באמת רוצה לפתוח דף חדש ונקי, אבל מה לעשות, יש דברים שאי אפשר להדחיק גם אם מאוד רוצים, למה שלא תעזור לו ותיתן לו קצת ממה שהוא רוצה, תהיה קצת יותר קשוח איתו, אני יודע שאתה מסוגל לזה."

"מסוגל? אולי, אבל אל תשכח שאני נשא, הוא לא מצליח ליהנות אפילו מסתם חדירות איתי, אז על מה יש לדבר?"

"ומה עם כושי? איך זה שהוא לא פחד להשתולל אתך?"

חמי משך בכתפיו "לא יודע, כשכושי חרמן אין לו אלוהים, זה מה שהכי אהבתי אצלו."

"אתה יודע שאתה יכול לחזור אליו כבר מחר, הוא עדיין רוצה אותך."

"אני יודע."

"אז למה אתה לא עושה משהו?"

"כי אני לא מוכן לתת לו עוד צ'אנס לשבור לי את הלב."

בוריס חייך, "לפעמים אני שוכח עם מי אני מדבר, אתה יודע שרוני קורא לבועז הספרנית הקציצתית?"

"כן שמעתי, מי שמדבר, כאילו שלהיות עיראקית משוגעת זה יותר טוב." 

"נו, מה יהיה אתך ילד, אתה כבר מעל שלושים ועדיין עושה שטויות." נאנח בוריס, "אבל מצד שני, מי אני שאגיד משהו? הרי אני כבר עברתי את החמישים..." הוא לפת את ברכו של חמי וטלטל אותה בכוח, "מנחם, אל תעשה את הטעויות שאני עשיתי, אל תחייה מתוך פחד, לך אחרי הלב שלך גם אם זה יכאב."

"על מה אתה מדבר, איזה טעויות עשית?" הניח חמי את כף ידו על ידו של בוריס, נהנה לגעת באצבעותיו החמימות.

"לא משנה, אני כבר זקן מידי לתקן אותן, ועכשיו, מספיק ללטף אותי כמו איזה ילד מתלהב, תיסע בזהירות, אני רוצה להגיע בחתיכה אחת לבית חולים."

בזמן שבוריס וחמי הסתובבו במסדרונות בית החולים, מתמודדים עם סבך הבירוקרטיה הרפואית, חזר רוני מהעבודה, ולפני שהלך הביתה נכנס, כמו שהבטיח, לדירתו של בוריס כדי לבדוק שיש לסולק די מים לשתייה. "אתה מפונק אחד, יפיוף מפונק שכמוך." ליטף את החתול שהתרפק עליו, נתן לו מים טריים לשתות, ולא התאפק וכיבד אותו בחתיכת גבינה צהובה, וכמעט שיצא כשפתאום נשמעה דפיקה בדלת. והוא פתח והביט בפליאה באישה נמוכת קומה ומוצקה שעמדה על הסף ונעצה בו עיניים כחולות חשדניות, "אתה לא בוריס." הודיעה לו במבטא רוסי דשן.

"לא, אני אהרון, ואת?"

"אני אירה, איפה בוריס ויורי?"

"את מתכוונת יניב."

אירה החוותה בידה תנועת ביטול, "יורי, יניב, לא משנה, איפה הוא ואיפה אבא שלו?"

"יניב נסע לתל אביב." אמר רוני, וחייך כי יצא לו חרוז, "ובוריס נסע לבית חולים לעשות איזה בדיקה, הוא יחזור בעוד שעתיים בערך."

"ויורי?" שאלה אירה בלי להשיב לו חיוך, והניחה על השולחן תיק קטן ותפוח. "זה דברים של יורי שנשארו אצלי." הסבירה.

"יכולת לשלוח לו בדואר." ציין רוני בוחן אתה בסקרנות, הוא העריך את גילה בשלושים ומשהו, ולדעתו, אם הייתה טורחת לעשות דיאטה ולהשקיע בהופעתה, הייתה נראית הרבה יותר טוב.

"אני יודעת, אבל רציתי גם לדבר איתו על משהו."

"הוא יחזור רק בעוד יום יומיים, אני לא בטוח מתי." רוני שב וחייך אליה, אבל אירה נותרה רצינית, "הוא פגש מישהו והתלהב... את יודעת איך זה..." רוני לא היה רגיל לנשים שנותרו אדישות לחיוכו, והרצינות הקפדנית של אירה אתגרה אותו.

"כן אני יודעת." השיבה ביובש, "זה משהו רציני?"

"לא יודע, למה, את רוצה אותו חזרה?"

"לא אותו, אבל את הגנים שלו כן."

"באמת?" הופתע רוני "את מתכוונת... את רוצה ממנו ילד?"

"אני כבר מעל שלושים, ואני רוצה ילד, ויורי הוא הגבר היחיד שאני מכירה מספיק טוב בשביל לבקש ממנו דבר כזה, זאת אומרת, הגבר היחיד שבא בחשבון."

"את מכירה גם אותי."

אירה סקרה אותו מהורהרת, "לא, אני לא."

רוני החווה קידה ליצנית, ושב וחייך בתקווה שאולי הפעם... לא, היא נותרה רצינית, אבל לפחות הקשיבה, "תרשי לי להציג את עצמי, אני אהרון בשרי ואני מחפש בחורה שתרצה לעשות איתי ילד, אני מוכן אפילו לגור איתה, לפחות בהתחלה."

"לגור אבל לא להתחתן." אבחנה אירה בדייקנות.

"חמודה, אני הומו, למה שתרצי להתחתן איתי?"

"כי אני רוצה ילד."

"ומה עם בעל?"

"אתה לא יודע שאישה צריכה גבר כמו שדג צריך אופניים." אמרה אירה, וסוף סוף חייכה חיוך שהצליח לרכך את תווי פניה הכבדים, ולהפוך אותם לכמעט נאים.