הכל סיפורים

מאושר פתאום

במשך כל המסיבה הגנבנו מבטים בוחנים אחד אל השני, מנסים להיראות כאילו אנחנו נהנים לשוחח עם כל מיני מכרים ושכנים שזללו בכל פה, רכלו וקשקשו במרץ על שטויות כמו פוליטיקה, ארנונה, מיסים, כלכלה ושאר הבלים.

בסביבות שעה עשר בלילה המסיבה החלה לדעוך, ענת אחזה בזרועי ואמרה שהיא עייפה ורוצה הביתה, וארז נחפז להתנדב להסיע אותנו הביתה. הוא הרים את גבותיו בפליאה כשהסברתי לו שבדרך צריך לעצור אצל הוריה של ענת כדי לאסוף את הכלב שלי וחייך כשראה את טאזי ישן מקופל בתוך הסלסלה שלו.

"הכלב שלך ממש חמוד, אבל האמת שאני מתחבר יותר לחתולים." העיר כשעזר לי להכניס את הסלסלה למושב האחורי של מכוניתו. הורדנו את ענת בביתה ומשם נסענו לביתי. ארז החנה את המכונית ופנה אלי בחיוך, "אתה עייף מאוד?" שאל ובדיוק אז טאזי התעורר, ראה פרצוף לא מוכר, הריח ריח זר, השמיע יבבת הפתעה, דילג בזריזות מהסלסלה למושב הקדמי, והחל לבדוק מה קורה פה.

"סליחה, אבל אני חייב..." למוד ניסיון מר זינקתי מהמכונית, שלפתי מתוכה את טאזי והעמדתי אותו על המדרכה שנייה לפני שהוא כרע והשתין, ומיד אחר כך דהר לעבר החצר, הדף את השער בכפותיו ונכנס פנימה, ואני אחריו. ארז הלך בעקבותינו, נושא את הסלסלה בידיו.

"בן כמה הוא?" שאל וטפח קלות על ראשו של טאזי שהיה עסוק בכרסום נמרץ של שארית הכפכף שלי,

"בן ארבע וחצי חודשים, בעוד עשרה ימים הוא יהיה בן חמישה חודשים, וצריך כבר להתחיל לחשוב על סירוס."

"סירוס?" נרתע ארז, "זה אומר... זה כאילו... כאילו להוריד לו את הביצים?" שאל בקול חנוק משהו.

"כן, לצערי. אני לא ממש מתלהב מהרעיון, אבל הווטרינר מתעקש שזה חיוני. טוב, עוד יש לי זמן לחשוב על זה, תגיד, מה בדיוק אתה לומד?"

"תעשיה וניהול, נורא משעמם, הייתי מעדיף ללמוד ארכיאולוגיה והיסטוריה, אבל מה כבר אפשר לעשות עם זה?"

"לא יודע. להיות מורה להיסטוריה?"

הוא גיחך, "לא, תודה."

"למה, מה רע בלהיות מורה?"

"כלום בתנאי שאתה לא גר בישראל, אבל פה זה אומר להשקיע זמן וכסף בלימודים, לעשות תואר ראשון ואפילו שני, ובסוף למצוא את עצמך בתחתית שרשרת המזון, מרוויח משכורת מצחיקה וסופג גם מהתלמידים וגם מההורים."

"סופג מה?"

"בעיקר בוז, אבל לפעמים גם מכות. מצטער, אידיאליזם זה לא אני, אני רוצה להתפרנס בכבוד."

"כן, ברור, אבל למה מעבודה שמשעממת אותך?"

הוא חייך אלי בחביבות, "כי. אם אני רוצה לצאת מהבית של ההורים אני חייב עבודה שמשלמים עליה טוב." הסביר, ומיד שינה נושא, "תגיד, מה זה המזרון הזה?" נד בראשו לעבר המיטה החמודה שקניתי רק בשבוע שעבר לטאזי.

"זו המיטה של טאז, אבל האמת שהוא ישן בדרך כלל במיטה שלי."

"באמת? וזה לא מפריע לך?"

"לא ממש, הוא די קטן והוא כמעט לא נוחר."

"ומה אם יש לך אורח, הוא לא מקנא?"

משכתי בכתפי, "מאז שאני גר פה עוד לא היה לי אף אורח."

ארז התיישב על מיטתי ומשך אותי אליו, "אז אולי הגיע הזמן?"

הנחתי לו להצמיד אותי אליו, והתנשקתי איתו מעט, אבל עצרתי אותו כשהעניינים התחילו להתחמם יותר מידי.

"צריך קונדום." הזכרתי לו, "וחוץ מזה אתה לא חושב שכדאי שקודם נכיר קצת אחד את השני?"

ארז נאנח והניח את כף ידי על מפשעתו כדי שאוכל לחוש את הזקפה המעוכה בסתר מכנסי הג'ינס שלו. "כשאני מגיע לשלב הזה אני מפסיק לחשוב." הודה בבת צחוק.

"ארז, תקשיב." אחזתי בכתפיו והרחקתי אותו מעט ממני, "אני יודע שאתה חרמן, גם אני, אבל אתה ממש מוצא חן בעיני, ואני לא רוצה שיהיה לנו רק סתם קטע חסר משמעות, היו לי מספיק כאלה בתל אביב, ונמאס לי, אני רוצה שקודם נכיר קצת אחד את השני, אתה מבין על מה אני מדבר?"

"כן, בטח. אתה לגמרי צודק." הסכים ארז, "וגם אתה ממש ממש מוצא חן בעיני הוסיף, ושוב משך אותי אליו, ונישק אותי על שפתי נשיקה ממושכת וחזקה שהשכיחה ממני את כל מה שאמרתי דקה קודם, מזל שטאזי קפץ על המיטה והתחיל לנבוח במרץ.

"אוף, תשתיק את היצור הזה." רטן ארז במיאוס, והדף את טאז מהמיטה. טאזי נחת על הרצפה ונעלב פרץ ביללת מחאה. הוא נרגע רק אחרי שליטפתי ופינקתי אותו, השכבתי אותו במיטה הקטנה שלו, ונתתי לו עוגית כלבים.

"אני מצטער שהפלתי אותו." התנצל ארז, "אבל אם הוא ימשיך להתנהג ככה אני צופה עתיד עגום מאוד לחיי המין שלך."

"כן, אני באמת צריך לחנך אותו קצת, האמת שקבעתי פגישה בשבוע הבא עם מאלפת כלבים." דחפתי את המיטה של טאזי לתוך חדר הארונות, משאיר את דלתו פתוחה, פקדתי עליו לישון, והזמנתי את ארז לשתות איתי תה במטבח.

שתינו יחד תה, אכלנו עוגה שאפיתי במו ידי, ודיברנו על עצמנו, על השאיפות שלנו בחיים, ועל התוכניות שלנו לעתיד. שנינו התוודינו שמיצינו את הקטע של סקס סתמי, ואנחנו רוצים זוגיות, ורוצים אולי ילדים בעתיד, אבל בעוד שאני הייתי מרוצה לגמרי מהמגורים בקריה הצפונית הקטנה מול היער, נפשו של ארז יצאה למגורים בעיר גדולה, הומה אדם.

"אתה גדלת בקריות, ליד חיפה, וחיית המון שנים בתל אביב, אבל אני גר פה כל החיים שלי, וכל כך משעמם לי פה. אין מה לעשות בערבים, וכל הזמן רואים אותם פרצופים. נכון, יפה פה מאוד, וזה מקום נהדר לגדל בו ילדים וכלבים, אבל אחרי עשר בלילה מת פה, אתה לא מתגעגע לתל אביב?"

"האמת שלא, מיציתי את תקופת הבילויים שלי, וחוץ מזה תמיד אפשר לנסוע לחיפה לבלות, וגם תל אביב לא באמת רחוקה אם יש לך רכב פרטי. אתה עוד צעיר ארז, אבל תגלה שאחרי גיל שלושים מתחיל להימאס ממסיבות ומבילויים, ותל אביב באמת נהדרת, אבל יקרה נורא, וצפופה בצורה מחרידה."

"טוב, בסדר סבא, מה שתגיד." צחק ארז, טפח בחביבות על ברכי, החליק את כף ידו על ירכי, ושאל בן כמה אני.

"אני בן שלושים." אחזתי בכפו והרחקתי אותה מרגלי, "ואתה?"

"בן עשרים וארבע וחצי." חייך ארז, אחז בעורפי, גילה לי שאני נראה צעיר מגילי ושאני מאוד חמוד בעיניו, ושהוא נורא שמח שאני כזה מקסים, ושב ונישק אותי, והפעם טאזי שישן שנת ישרים לא התערב, וככה יצא שבסופו של דבר בילינו את הלילה יחד, חבוקים, מתנשקים, מתלטפים, צוחקים ומדברים.

למחרת בבוקר אכלנו יחד, ואז הוא נסע ללימודים, ואני הלכתי עם טאזי לטיול קטן, ומשם לעבודה. הוא הבטיח שיתקשר בערב, ולמרות ששיננתי לעצמי לא להתלהב, והזכרתי לעצמי שציפיות יש רק בכריות, נעשיתי מתוח ולחוץ ככל שהשמש שקעה באיטיות מענה, עד שנעלמה מתחת לרכס הכרמל, משאירה אחריה כמה עננים ורודים מרחפים כמו פיסות צמר גפן סביב מגדל האוניברסיטה הנשקף בכל הדרו ממרפסת ביתי.

"טוב, הוא כבר בטח לא יתקשר יותר." אמרתי לטאזי שכרסם במרץ עצם ירוקה מפלסטיק שהייתה אמורה לנקות את שיניו, ושנייה אחר כך הטלפון שלי צרצר, וזה היה ארז.

"ראית איזה שקיעה נהדרת?" צעק, "צא החוצה ותראה, פשוט מהמם!" התלהב.

"כן, ראיתי, באמת מהמם. איפה אתה?"

"אני בדרך אליך כמובן, תסלק את כל המעריצים שלך כי הלילה אתה שלי, והבאתי קונדומים."

"לא היית צריך, כבר קניתי בעצמי חבילה שלמה." צחקתי, מאושר מאוד פתאום, והלכתי לחמם לנו ארוחת ערב.