הכל סיפורים

8. פרט, נמק והסבר (פרק אחרון)

ג'קי היה אצלי כמעט שבוע, נהניתי מהביקור שלו רק ביום הראשון, ברגע שלייזי הצטרף אלינו התחלתי לסבול. מצבי היה פחות קשה אם הייתי יכול להודות בגלוי במה שהטריד אותי, אבל אפילו ההקלה הזו נמנעה ממני. הרי הכרזתי שלייזי ואני רק ידידים, אז למה אני צריך להיות עצבני בגלל החיבה שהתפתחה במהירות מבהילה בין שני ידידי הטובים?

שניהם זכרו זה את זה מתקופת תל אביב ופשוט נפלו איש על צוואר רעהו, הכבירו מחמאות אחד על השני, וגרמו לי לחוש כמו נודניק מיותר שמשתרך אחריהם ומפריע להם להכיר אחד את השני טוב יותר.

"אני לא מאמין שפספסתי בחור נחמד כמוך בתקופה שגרתי בתל אביב." השתומם לייזי שוב ושוב, "איפה התחבאת לי?"

"לא התחבאתי, אבל בזמנו הייתי קצת ביישן." שיקר ג'קי במצח נחושה. מי כמוני שהכיר אותו עוד כשהיה חייל צנום ומבולבל ידע עד כמה הוא לא ביישן, "וחוץ מזה חיכיתי שתתבגר קצת." הוסיף, וקרץ ללייזי שצחק בעונג.

"למה שלא תשיגו חדר?" רטנתי ביני לבין עצמי, אבל השניים היו כל כך מרוכזים אחד בשני עד שלא שמעו ולא השגיחו במורת רוחי.

"לא מפריע לך שלייזי השמין קצת וכבר לא נראה כל כך טוב כמו פעם?" שאלתי את ג'קי אחרי שלייזי שבזבז עליו את כל ימי החופש שלו הסתלק סוף סוף לעבודה.

"מה אתה מדבר? הוא נראה נהדר, ככה בדיוק אני אוהב את הגברים שלי, קצת שיבה מכובדת ברקות, קצת ריפוד סביב המותניים, קצת קמטי צחוק סביב העיניים, ובמקום ריבועים בבטן ורדיפה אחרי אחוזי שומן נמוכים אני מעדיף שיהיה להם ניסיון חיים וחוש הומור."

"וארנק שמן." הוספתי ברשעות.

ג'קי נופף בידו בתנועת ביטול חיננית, "כן, פעם חשבתי ככה, אבל אחרי הבלגן עם קלאוס הבנתי שזה פחות חשוב, כסף בא וכסף הולך, האופי חשוב יותר."

"בקיצור, חטפת קראש על היזיז שלי." התעקשתי לדחוף את העניינים שלי לתוכניות שלו.

ג'קי סקר אותי במבט פיקחי, "זה מפריע לך חגי? כי אם כן אז רק תגיד ואני..."

"לא, בהחלט לא." הכחשתי במרץ, "לייזי הוא סתם בחור שאני מזדיין איתו כי אין לי משהו טוב יותר לעשות בסופי שבוע, ואם הוא מוצא חן בעיניך אז בבקשה, לך על זה, אבל שתדע שהוא לא מעוניין לחזור לתל אביב, טוב לו פה, ואגב, הוא גילה לי שהוא מעוניין לאמץ כלב, ולא איזה צעצוע קטן וחמוד אלא כלב אמיתי כמו טאז, אז כדאי שתביא את זה בחשבון."

"בסדר, אני אביא." אמר ג'קי, ולמרות טון קולו הרציני הוא נראה כאילו הוא מתאפק מאוד לא לפרוץ בצחוק. עיניו ריצדו בבוהק שובב, וגומות הלחיים שלו העמיקו, הוא נראה צעיר, שובב וחמוד להפליא, ואף אחד, כולל אני שמיטיב להכיר אותו, לא היה נותן לו שלושים - גילו האמיתי.

"מה מצחיק אותך כל כך?" רטנתי בחשדנות.

"מי? אותי? מה פתאום? נראה לך שאני צוחק?" היתמם ג'קי.

"כן." השבתי באומץ, "נראה לי ש..." ואז שוב צלצל האייפון המשוכלל שלו, וג'קי התנצל בנימוס ושוב פרש למרפסת להמתיק סוד עם המכשיר הארור הזה שמאז הבוקר פלש שוב ושוב לשיחותינו.

הוא חזר אחרי כמה דקות, נראה הפעם רציני באמת, ואפילו מעט מזועזע, "תשמע, חגי... אה... אני באמת מצטער, אבל יכול להיות שיהיה לך עוד אורח לארוחת ערב."

"עוד אורח?" חייכתי בבדיחות הדעת, "מישהו לא הצליח לעמוד בפרידה ממך וחייב לראות אותך עוד היום?"

"משהו כזה." אמר ג'קי בהיסוס, "יכול להיות שהוא גם יישאר לישון פה." הוסיף במבוכה.

"באמת?"התמלאתי עליצות זדונית, "אני מקווה שלייזי לא יתאכזב יותר מידי, מישהו שאני מכיר?"

ג'קי סירב להשתתף בעליצותי, "כן, זה קלאוס, הוא... זה מסובך חגי, ואגב, הגיע הזמן שתדע, הקטע עם לייזי היה סתם הצגה."

"הצגה? למה אתה מתכוון הצגה? למה עשית לו הצגות?" התרעמתי.

"אתה לא מבין חגי, לא עשיתי הצגות ללייזי, ההצגות היו בשבילך."

התיישבתי, מבולבל, "על מה אתה מדבר יעקוב?" שאלתי בחומרה, "פרט, נמק והסבר." דרשתי, וזה בדיוק מה שהוא עשה.

"אני ארצח אותו!" צעקתי אחרי שג'קי עשה כדברי, "אבל קודם אני אחסל אותך, ורק אחר כך אותו, איזה מטומטמים! למה הוא לא היה יכול פשוט לדבר איתי? בשביל מה הוא היה צריך את כל התסבוכת הזו? למה לא לבוא פשוט ולהגיד לי שהוא רוצה להיות יותר מיזיז? ולמה ג'קי, טמבל שכמוך, הסכמת להשתתף בכל השטות הזו?"

ג'קי משך בכתפיו, "כי הוא נורא נורא ביקש ולא היה לי לב לאכזב אותו. אני באמת לא יודע למה, אבל משום מה הוא חשש מהתגובה שלך, אולי כי הוא פחד שתגיד לו לא ותעיף אותו, ואז הוא יצא קרח מפה ומפה? נו, אל תכעס עליו, תבין אותו, משום מה הוא התאהב בך והיה לו חשוב מאוד לדעת אם גם אתה... הוא רצה מאוד לדעת מה אתה בדיוק מרגיש כלפיו, ובגלל שהוא גבר דביל ומתוסבך הוא החליט שהכי טוב יהיה לנסות לגרום לך לקנא, ואם זה יצליח אז הוא ידע..."

"הוא לא רק דביל אלא גם פחדן!" הצהרתי, "זה פשוט רעיון מפגר, שניכם מטומטמים שחבל על הזמן." התאמצתי להמשיך לכעוס, אבל הייתי שמח מידי החיוך המרוצה שלי הסגיר אותי.

"כן, גם אני חשבתי ככה בהתחלה, אבל מצד שני גם אתה מתוסבך לא פחות, ויש מצב שלא היית מבין שאתה אוהב אותו אם לא היית חושב שיש משהו ביני לבינו..." גיחך ג'קי, "היה די מצחיק לראות איך אתה קולט לאט לאט שנורא מרגיז אותך לראות אותו עם מישהו שהוא לא אתה, ושבעצם... נו, די, אל..." הוא נמלט ממני צוחק, "רק לא דגדוגים, אתה יודע שאני רגיש לזה חגי, די, מספיק! הצילו!" צווח ג'קי, נמלט בצרחות צחוק לגינה ונפל ישר לזרועותיו של קלאוס שהתגשם לפתע בחצר ביתי - גבוה וכחול עיניים, ראשו המגולח נוצץ בשמש אחר הצהרים, עניבת המשי שלו פרומה, והבעת חרטה ותקווה שפוכה על פניו הבהירות, אדומות הלחיים.

"אני לא מבין, חשבתי שהם נפרדו, שג'קי חזר לארץ כי הסיפור שלו עם קלאוס נגמר." השתומם לייזי הרבה אחר כך, אחרי שקלאוס וג'קי אכלו איתנו ארוחת ערב, והפליגו לעבר השקיעה במזדה השכורה של קלאוס, בדרכם לתל אביב.

"לפעמים אתה מבין כמה מישהו חשוב לך רק אחרי שאתה מאבד אותו, וכנראה שזה מה שקרה לקלאוס." שיערתי.

"אז הוא עזב הכל וטס לארץ ובא עד לפה כדי לשכנע את ג'קי לחזור אליו? אני חושב שזה ממש רומנטי, נכון?"

"נכון, אבל אל תנסה לשנות נושא אליעזר." נזפתי בו, "התנהגת בצורה מזעזעת, ולא רק שעשית ממני צחוק הדחת גם את ג'קי להתנהג כמו טיפש, ואני מאוד מאוד כועס עליך, על שניכם בעצם."

"אל תכעס על ג'קי, הכל קרה באשמתי, אני יודע שהייתי אידיוט, אבל לא היה לי אומץ להגיד לך מה אני מרגיש, פחדתי שתעיף אותי ולא הייתי עומד בזה." התוודה לייזי, "תגיד, באמת קינאת?"

"כן, לעזאזל אתך! אכלתי את הלב, ומה שמרגיז יותר, עד שלא ראיתי אותך עם ג'קי לא היה לי מושג כמה אתה באמת חשוב לי."

"אני חשוב לך, באמת?" האירו פניו של לייזי בשמחה. "אז בעצם הכל יצא לטובה." סיכם, מרוצה מאוד מפועלו.

"כן." הסכמתי בעל כורחי, "מה שנכון נכון."

"חמוד שלי." מחץ אותי לייזי בין זרועותיו בחיבוק, "תגיד, מה דעתך לעזוב את הכלים ולבוא למיטה?"

"ומה יהיה עם הכלים המלוכלכים?"

"אני ארחץ אותם, בוא."

באתי, כמובן, וכמה ימים אחר כך עברנו רשמית לגור יחד, מול היער, ושם אנחנו גרים עד עצם היום הזה עם טאזי שלי ועם מיקה של לייזי ואולי יום אחד גם עם ילד משלנו.