אני אחד מהבחורים האלה שמתאהבים נורא מהר. ככה אני, מספיק שאני פוגש מישהו שנראה טוב ומתייחס אלי בחביבות - מחייך, אומר שלום ומה שלומך, ותודה וישר אני מדמיין אותנו גרים יחד, מגדלים יחד כלב, ואחר כך גם ילדים... כזה אני, מתלהב מכל פרצוף יפה, ואם הוא גם נכנס איתי למיטה אז בכלל...
אבל הסיפור עם ארז זעזע אותי, הבנתי שאני חייב להתחיל להיזהר, לשמור יותר על עצמי, להקים חומה סביב הלב שלי ולא לתת לכל מי שאני פוגש לכבוש אותי, וזו הסיבה שהפסקתי עם סטוצים. סוף סוף תפסתי שאני פשוט לא בנוי לסתם סקס, יש כאלה שיכולים ושיהיה להם לבריאות, אבל אני לא יכול.
בגלל זה אני כל כך אוהב כלבים, איתם אתה לא צריך לפחד שישבר לך הלב, הם תמיד נאמנים, לא משקרים ולא מנצלים אף אחד. אותו דבר אפשר להגיד גם על ילדים קטנים, אבל הילדים גדלים ונעשים מבוגרים, ואילו הכלבים נשארים תמיד אותו דבר, נאמנים ואוהבים בלי שום חשבונות קטנוניים.
כל בוקר מישה מעיר אותי עם ליקוק עדין על האוזן ואחר כך משמיע מעין יבבות חנוקות דקיקות כדי לרמוז לי שהוא מבקש מאוד שאני אתן לו לצאת כי הוא היה שקט ומתחשב כל הלילה, ועכשיו כבר אור ובוקר, אז בבקשה... אני פותח לו את דלת הזכוכית המובילה למרפסת הפרטית הקטנה שלי, והוא קופץ בזריזות מעל המעקה ורץ לחצר לעשות פיפי, ואחר כך מחכה לי בסבלנות ליד השער, וכשאני מגיע אחרי כמה דקות, נעול בנעלי התעמלות אוחז בחגורה שלו הוא קופץ עלי ומנסה לחטוף ממני את החגורה, ולאורך כל הדרך מהבית עד לוואדי הוא משחק איתי במשיכות, אבל ברגע שאנחנו מתחילים לרדת למטה הוא שוכח את החגורה, ומתחיל להתרוצץ בשמחה, מנסה לתפוס פרפרים או ציפורים, וכמובן לא מצליח, חופר בורות, מכרסם עשבים רכים, רץ הלוך ושוב, ומידי פעם חוזר אלי לבדוק שאני בסדר.
יום אחרי שרונן חזר מנסיעת העבודה שלו הוא הפתיע אותי והצטרף אלינו לטיול הבוקר, "לא אכפת לך, נכון? כל כך נעים לטייל מוקדם בבוקר, שכחתי כמה יפה אצלנו." חייך אלי, ליטף את ראשו של מישה, וחיבר חגורה לקולר של פנדה שהתרוצצה סביבנו, "אתה לא קושר את הכלב?"
"בדרך כלל לא, אין שום צורך, הוא לא בורח והוא לא תוקפני. אני לוקח את החגורה רק למקרה שנפגוש פתאום מישהו שפוחד מכלבים, אבל זה די נדיר, מישה נראה בלונדיני חמוד כזה, עוד לא פגשתי מישהו שפוחד ממנו." רכנתי והתרתי את החגורה שהסתבכה סביב רגליה של פנדה.
"יכול להיות שהיא צעירה מידי לצאת לטיול?" דאג רונן.
"אני לא חושב ככה, היא כבר בת חודשיים, היא צריכה להתחיל להכיר את הסביבה." התיישבתי על הסלע השטוח שנהגתי לנוח עליו תמיד לפני הירידה לוואדי, "בוא נתיר אותה וניתן לה להסתובב חופשי." הצעתי.
רונן התיר את הגורה שנהנתה מאוד לרוץ אחרי מישה ולרחרח בסקרנות כל דבר שנתקלה בו.
"היא ממש חמודה, אני מקווה שתעקר אותה כשהיא תגדל קצת."
"בטח, דקה אחרי שהיא תהיה בת שישה חודשים, ומה עם מישה, הוא מסורס?"
"כמובן, אבל לא נראה שזה מטריד אותו." קמתי ושרקתי למישה שחפר בהתלהבות באדמה, "קדימה שמנצ'יק, הלכנו."
מישה הניח לחפירה שלו ודילג הלאה, ופנדה נחפזה אחריו, עושה שני צעדים על כל צעד שלו. היה נפלא לראות איך מישה מחנך את הקטנה, נענה לה כשהיא קופצת עליו ומשתוללת סביבו, ורומז לה בנביחת אזהרה חדה מתי היא מגזימה בתעלוליה, ומתי הנשיכות הקטנות שלה נעשות מציקות. "לגורי כלבים חשוב מאוד להיות בקשר עם כלבים בוגרים, רק בגיל הזה הם יכולים ללמוד מהם איך לתקשר עם כלבים אחרים ואיך להתנהג כמו כלב." הסביר רונן.
"למה רק בגיל הזה?" תהיתי.
"כי כלבים מתבגרים נורא מהר יחסית לבני אדם, ואחרי שהם מתבגרים זה כבר מאוחר מידי, ואגב, גם לילדים חשוב מאוד להיות במגע עם מבוגרים שיטפלו בהם, וידברו איתם, ויאהבו אותם, אחרת הם לא יצליחו להתפתח לאנשים בריאים נפשית." הסביר רונן וכשהבחין שאני מקשיב לו בעניין המשיך להרצות, "ואם מדברים על ילדים, פעם חשבתי שלילדים מספיק שתהיה אימא, אבל כיום אני כבר לא בטוח בזה, אני חושב שילדים צריכים גם אבא וגם אימא כדי להתבגר כמו שצריך."
"ומה בקשר לילדים שגדלים רק עם אבא?" הקשיתי.
"לא יודע, אני מניח שתלוי מי האבא, אתה יודע שבהתחלה חשבנו שאני אגור בנפרד מהתאומים ורק אקפוץ לפעמים לביקור? אבל כמובן שאז לא ידענו שיהיו לנו תאומים ושבת הזוג שהייתה אז לרות תעזוב אותה ותתחתן עם גבר." הוא נאנח, "הכל התהפך והשתנה לנו, אבל אני לא מתלונן, העיקר שהילדים בריאים ומאושרים." סיכם את הנושא.
עשינו את כל הסיבוב הרגיל שלי, הפעם קצת יותר לאט כי פנדה לא הייתה מסוגלת ללכת בקצב של מישה, אבל לא השתעממתי לרגע. לאורך כל הדרך שוחחתי שיחה מרתקת עם רונן שסיפר לי על חייו, על האקס שלו שעבר לגור בחוות רכיבה ברמת הגולן, ועל הכלב הקודם שלו שהוא עדיין התגעגע אליו מעט.
"אתה מתגעגע לכלב או לאקס?" התבדחתי מעט.
"גם וגם, או שאולי אני מתגעגע לעצמי הצעיר יותר שלא הייתה לו אחריות לילדים?" חייך רונן חיוך אירוני דקיק.
מאז נהגנו לצאת יחד בכל בוקר לטיול עם הכלבים, ולפעמים, כשהוא לא היה עסוק מידי, הלכנו יחד עם הילדים והכלבים גם אחרי הצהרים. עם הזמן השיחות שלנו נעשו אישיות יותר ויותר, ובבוקר סתיו ערפילי אחד רונן העז - לא לפני שהתנצל מראש - לשאול אותי אם הוא צודק בהשערתו שאני אכן הומו כמו שנדמה לו.
"כן." הודיתי, "אני מקווה שזה לא מפריע לך?"
הוא הצטחק, "כמובן שלא, אל תהיה טמבל, ואה... מותר לשאול אם יש לך בן זוג?"
"חוץ ממישה אתה מתכוון?" התבדחתי.
"כן, חוץ ממישה כמובן." חייך רונן.
"לא, לצערי אני מצליח להתאהב תמיד בבן אדם הלא מתאים."
"אז אתה מאוהב במישהו?" חקר רונן, ואחר כך נבהל מעצמו וחזר וביקש סליחה, וציין שאני ממש לא חייב לענות לו, ואם הוא מגזים אז שלא אתבייש ואבקש ממנו לשתוק.
"זה בסדר, לא אכפת לי לספר שהייתי מאוהב אבל לצערי זה לא הסתדר, לא הסתדר בגדול אפילו, ובעצם זו הסיבה שאני כאן."
"אני מבין, דברים כאלה קורים לפעמים." הרצין רונן, "אני ממש מצטער." הוסיף.
"תודה." אמרתי בנימוס, וקמתי מהסלע עליו ישבנו לנוח לפני הירידה אל הוואדי.
"מה שרציתי להגיד זה שאני מצטער שנפגעת, אבל שמח מאוד שאתה כאן," הבהיר רונן, ולהפתעתי אחז בעדינות בזרועי ונעמד מולי, "מאוד שמח." חזר והדגיש, מביט הישר בעיני.
נבוך ומבולבל השפלתי את מבטי, "גם אני שמח, נעים לי מאוד אצלכם, וגם מישה נהנה מאוד לגור כאן, נכון שאתה נהנה מישה?" נחפזתי לרוץ אחרי הכלב שרץ קדימה, משאיר את רונן מאחורי.
"בחיים לא התפדחתי ככה." שפכתי את ליבי בפני נויה כמה שעות אחר כך, כשנפגשנו לקפה במכללה, "והכי גרוע שהבכתי גם אותו, מסכן, הוא לא אמר כלום אבל היה לי ברור שנורא לא נעים לו ממני. אני מקווה שהוא לא יפסיק לטייל איתי בבקרים בגלל הקטע המסריח הזה."
"אני בטוחה שתתגברו על זה." עודדה אותי נויה, "אבל תגיד ניר, למה בעצם התחמקת ממנו? חשבתי שאתה מחבב אותו."
"אני מאוד מחבב אותו, ולא רק מחבב אלא גם מכבד ומעריך ו... אה... לא יודע, הוא אחלה בן אדם רק ש..."
"הוא דוחה אותך? הוא לא הטיפוס שלך?" התעקשה נויה להעמיד דברים על דיוקם.
"ממש לא. נכון שהוא מבוגר ממני בכמה שנים, והוא אשכנזי מכופתר כזה, ואני יותר בעניין של ערסים צעירים ושחומים, אבל הוא בהחלט לא דוחה אותי."
"אז למה... תגיד, אתה אידיוט או מה?" זקפה נויה מולי גבות נוזפות, "אתה מוותר על גבר מעולה כזה רק בגלל צבע העור והמוצא שלו? נראה לך שזה מה שחשוב בזוגיות? או שאתה עדיין רק בעניין של זיונים וזה מה שבראש שלך, לזרוק ולדפוק?" התפרצה נויה בפראות שהותירה אותי פעור פה.
"מה לדפוק ולזרוק? נויה, מה עובר עליך?" נדהמתי.
היא השפילה מבט וקרעה בעצבנות את מפית הנייר שנחה לצד כוס הקפה שלה, "סליחה." לחשה והסמיקה, "לא התכוונתי להעליב, אלא ש... ניר, אתה כבר כמעט בן עשרים וחמש, אתה כבר לא ילד, והגיע הזמן לחשוב על העתיד, לבחור בן זוג רק בגלל שהוא נראה טוב בבגד ים, ובא לך לעשות איתו סקס זה פשוט ילדותי, אתה לא חושב ככה?"
"אז מה את מציעה? ללכת עם איזה מכוער שלא בא לי עליו ולא מתחשק לי לגעת בו?" התקוממתי.
"לא אמרתי את זה, ברור שצריך גם משיכה, אבל אי אפשר לבסס יחסים רק על סקס. משיכה מינית כי זה דבר שנגמר מהר מאוד, ופתאום אתה תקוע עם בן אדם שאין לך שום דבר משותף איתו."
"את צודקת, אבל למה אי אפשר גם וגם?"
"לא יודעת, אבל עובדה שאי אפשר, בזוגיות צריך להתפשר, ועדיף להתפשר על מישהו שהוא בן אדם איכותי ומשכיל, ויש על מה לדבר איתו גם אם הוא לא מספיק חטוב או שזוף לטעמך."
"טוב, בסדר." רטנתי בזעף, "יכול להיות שיש משהו במה שאת אומרת נויה, אבל אני לא רואה אותך מתפשרת, את חושבת שהיית מתאהבת בארז גם אם הוא לא היה נראה כל כך טוב?"
"מי אמר שאני מאוהבת בארז?" השליכה נויה את המפית הקרועה למאפרה, "או שהוא נראה טוב."
"אה... לא יודע, הנחתי שאם את גרה איתו את אוהבת אותו ונמשכת אליו."
היא העוותה את פניה, "כן, אולי, יכול להיות שבהתחלה זה היה נכון, אבל כיום אני כבר לא כל כך בטוחה."
"לא בטוחה שהוא נראה טוב, או שאת אוהבת אותו?" לחצתי עליה.
היא נשפה בקוצר רוח, "אל תציק ניר, נניח שהוא נראה טוב, בעיקר אם אתה אוהב את הטיפוס הזה של ערס לייט, ואני כבר לא בטוחה שזה מה שאני אוהבת, אבל אני בטוחה שאני ממש לא אוהבת טיפוסים כמוהו ש... ש... לא משנה."
"כן משנה." התעקשתי, "נו, נויה, זה אני, ניר, תספרי מה הבעיה."
"הבעיה שהוא, נו, איך קוראים לזה? לא דו מיני אלא... אה... שהוא לפעמים גם בעניין של גברים." פלטה נויה בחוסר רצון.
"איך את יודעת? הוא אמר לך או שאת מנחשת?" חקרתי אותה בלהיטות.
"אמר לי? נראה לך שהשקרן הזה היה מעז לבוא ולספר לי דבר כזה? ממש לא! לצערו הרב עליתי על זה במקרה כשחיפשתי מספר טלפון בסמרטפון שלו, רק אז הוא הודה ש... תגיד ניר, יכול להיות שאני פשוט מין מגנט להומואים?"
"ארז אמר לך שהוא הומו?" נדהמתי.
"לא, הוא התעקש שכיום הוא לגמרי סטרייט, ושהקטע שהיה לו עם גברים זה משהו ששייך לעבר, וגם אז זה היה רק בגלל סקרנות ובגלל שהוא היה חרמן, ואחר כך הוא השתפך כמה הוא אוהב אותי וכמה שהוא נאמן רק לי..." היא העוותה את פניה בספקנות, "אני נורא רוצה להאמין לו, אבל... אני פשוט לא יודעת מה לעשות."
"מה בדיוק מצאת בסמרטפון שלו?"
"לינק לאטרף, ותיקיית תמונות של גברים ערומים. הוא טוען שזה ישן מאוד ושהוא בכלל שכח שהתיקייה הזו נמצאת אצלו, ושמאז שהוא איתי הוא רק איתי, ושהוא אוהב אותי מאוד... אתה הרי מתמצא בזה יותר ממני ניר, ארז נראה לך הומו?"
מרוב מבוכה הרגשתי איך עורפי נרטב מזיעה, "לא יודע, לדעתי אין דבר כזה, נראה הומו, החבר שלך נראה לי סטרייט, אבל ככה זה גם אצל הרבה הומואים אחרים."
"מסכן, הבכתי אותך." ליטפה נויה בחיבה את לחיי, ואז העיפה מבט חטוף בשעון ונבהלה, "אוי! אני מאחרת, חייבת לרוץ, ביי חמוד." ופרחה לדרכה.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
