הכל סיפורים

לגברים בלבד

שנינו, תמיר ואני, היינו בדרך כלל טיפוסים ביתיים, אנשים אחראיים ומיושבים בדעתם שלא יעלו בדעת להגיע לעבודה אחרי ליל הוללות, וכמובן ששנינו התייחסנו ברצינות גדולה לעבודות שלנו. אני כאמור הייתי מורה להיסטוריה ומרכז המגמה, ומאז שהמחנכת של כיתה יא' נכנסה להיריון ונאלצה להתאשפז עקב שמירת היריון נעשיתי גם המחנך של הכיתה הפרועה שלה.

תמיר היה עובד היי טק. לא ידעתי מה בדיוק הוא עושה, אבל ידעתי שהוא מקדיש זמר רב למשהו שקשור למחשבים, ובניגוד אלי, שעבד לא פחות קשה, גם מרוויח משכורת נדיבה, מה שעורר בי מחשבות נוגות על עתיד המדינה בכלל והחינוך בפרט.

זו הייתה הסיבה לכך שחיינו חיים הרבה פחות סוערים מאשר ההומואים שגרו בתל אביב ובילו כמעט כל לילה במסיבות פרועות. בכל זאת, פעם בשבועיים שלושה, היינו גם אנחנו עושים מחווה לקהילה אליה השתייכנו, מתלבשים במיטב בגדינו ויוצאים לבלות בעיר הגדולה - חיפה.

אני מניח שתל אביביים מעודכנים יפרצו בצחוק לשמע הווידוי המגוחך הזה, בילוי בחיפה? הרי כולם שם הולכים לישון מוקדם כדי לקום בזמן לעבודה, מי מבלה במקום משעמם ויבש כמו חיפה?

ובכן, למרות שאין להשוות בין חיפה האדומה לעיר ללא הפסקה, בכל זאת צמחה גם בחיפה קהילה קטנה ונועזת של הומואים חובבי בילויים ושתייה, ופעם בשבוע, בעיקר בימי חמישי המיועדים מששת ימי בראשית לבילויים עד אור הבוקר, היו הפאבים בעיר התחתית מתמלאים בליינים חובבי שתייה, ריקודים ואם יזדמן אז אולי גם איזה סטוץ מסעיר, או לכל הפחות סקס חפוז באיזה פינה אפלולית?

לתמיר היו מספר חברים שלמדו בטכניון או באוניברסיטה בחיפה, ולמרות שכל הזמן הם היו מאיימים לברוח לתל אביב, שם יש באמת חיים, הם היו נפגשים כל יום חמישי בפאב זה או אחר בעיר התחתית, ופעם בחודש היו מתארגנים ללכת לרקוד יחד בליין הומואים שנפתח בעמק האלכוהול הידוע לשמצה.

תמיר היה יוזם בדרך כלל את היציאות הללו, גאה להציג אותי בפני כל חבריו, והייתי די משועשע להבחין איך הוא מקפיד להפגין בעלות עלי, ונוגע בי כל הזמן כדי שכולם ידעו שאני שלו.

המריבה הראשונה שלנו פרצה כשהערתי לו על כך כשחזרנו לפנות בוקר, שתויים מעט, אוזנינו מצלצלות מהרעש שבעלי המועדון הפגיזו בו את הנוכחים בטענה המשונה שהרעש המזעזע הזה הוא מוזיקה.

"במקום ללטף אותי כל הזמן פשוט תתלה עלי שלט, רכוש פרטי." הערתי בחיוך חמצמץ.

פניו של תמיר התכרכמו בעלבון, ראיתי שהוא לא אוהב את הבדיחה הקטנה והמטופשת שלי, אבל הוא שתק והתמיד לשתוק עד שקמנו למחרת בצהרים.

"אז מה, אתה נותן לי עכשיו את טיפול השתיקה המפורסם?" הנחתי לפניו כוס קפה.

"אני שותק כי אני לא רוצה לריב אתך." שבר תמיר סוף סוף את שתיקתו.

"למה לא? עדיף לריב מאשר לשתוק ברעש כזה." חייכתי אליו בפייסנות, ומרחתי בשבילו לחמנייה בטחינה תוצרת בית שהכנתי במו ידי, "קדימה, תצעק עלי, תוציא את כל מה שיש לך על הלב." חייכתי אליו.

"כל דבר בשבילך זו בדיחה, למה אתה לא יכול להיות רציני לפעמים." נגס תמיר בפראות בלחמנייה, ושטף את הביס עם קפה.

"אני רציני לגמרי." רכנתי לעברו, משתוקק לסיים כבר את המריבה הדבילית הזו ולחזור למיטה כדי לפרוק עליו את מטען החרמנות שצברתי במשך כל השבוע האחרון, "אם נעלבת ממשהו שאמרתי אני מתנצל ומבקש סליחה."

"אתה סתם אומר את זה, אתה לא באמת מבין מה הרגיז אותי." התרגז תמיר.

"איך אני יכול להבין אם אתה לא מסביר? נו, די כבר תמירוש, תפסיק לעשות פרצופים ותוריד את מה שיש לך על הלב, מה עצבן אותך? נעלבת שאמרתי שתתלה עלי שלט שאני רכוש פרטי? בחייך, זה היה סתם בצחוק, ובכלל, הייתי שתוי כשאמרתי את זה, וחוץ מזה, אני לא מבין מה מעליב במה שאמרתי."

"מה שמעליב זה שאתה לא מבין כמה אני אוהב אותך, ולא קולט כמה אני פוחד ש..."

הוא תקע את שאריות הלחמנייה לפיו ולעס אותה בזעם, מניח לי לפענח בכוחות עצמי את סוף המשפט.

"ממה אתה פוחד?" השתוממתי, לא מבין על מה הוא מדבר, "שאני אתלהב פתאום מאחד החברים שלך, נראה לך? אין מצב."

"באמת?" התחיל תמיר להתפייס, "אתה לא שם לב איך הם מסתכלים עליך?"

"שטויות, הם מסתכלים ככה על כל אחד, בעיקר אם הוא מישהו חדש, בקרוב הם יתרגלו אלי ויסתכלו על מישהו אחר, אתה לא צריך לדאוג, טיפשון אחד, נשבע לך."

ליטפתי את כף ידו, משלב את אצבעותיי באצבעותיו, "גמרת לאכול?"

הוא הנהן ומחה את פיו במפית, "אז בוא." קמתי ומשכתי אותו אחרי חזרה לחדר השינה.

המריבה הקטנה הזו טיהרה את האווירה, אבל לא מנעה מתמיר להמשיך להשגיח עלי כשהיינו יוצאים לבלות. העניין עדיין נראה לי מטופש, ואפילו טיפה מעליב, אבל הבנתי שזו נקודה רגישה אצלו ולא הערתי לו יותר על כך עד שערב אחד החליטו בני החבורה שנמנינו עליה שהשנה מנצלים את העובדה של"ג בעומר יוצא צמוד לסוף השבוע, וצפוי מזג אוויר בהיר, והולכים לחגוג במסיבת חוף לוהטת לגברים בלבד.

"מה? לא יהיו בנות?" התפלאתי, כי איכשהו לא נראה לי שאפשר לבלות בלי נשים, אפילו אם הן מעוניינות בעיקר זו בזו.

"בשביל מה אתה צריך בנות שביט?" גיחך דני שהיה מעין סוג של אקס שלי. היינו יחד פעם, לפני שנים. זה נמשך בקושי שבועיים ורבע, ודי נמחה מזיכרוני עד שנפגשנו יום אחד בפאב והתברר שהוא מכיר גם את תמיר. אסף - שרירן שהקפיד להעמיד פני גבר גבר – גילה לי פעם, כטוב ליבו בבירה, שלתמיר ולדני היה פעם סטוץ קצר. העובדה שנשארתי אדיש לכך אכזבה אותו מאוד, מה ששימח את ליבי כי ממש לא סבלתי אותו.

"אני צריך בנות בשביל האווירה." עניתי בחיוך רחב, מסרב להיעלב.

"אז תתגבר, זו מסיבה לגברים בלבד." נהם אסף בבס רועם, וקימט את מצחו, מה ששיווה לו לדעתו מראה גברי יותר.

"אסף, איזה גבר אתה, יא אללה!" טפח נדבי על שכמו, "אני רק רואה אותך ואני ישר מבייצת." הצהיר, והוסיף נשיקה על לחיו של אסף, קורץ אלי תוך כדי כך.

נדבי הצנום והבהיר היה בחור נשי, עדין וקטן קומה, אבל כפיצוי ניחן בחוש הומור עוקצני במיוחד, ונהנה לדבר על עצמו בלשון נקבה כדי לעצבן את אסף שסלד מהומואים נשיים, והתרעם תמיד נגד הומואים שמדברים ומתנהגים כמו נשים. "אם הייתי רוצה בחורה הייתי הולך לאחת אמיתית ולא לטיפוסים האלה." היה מביט בנדב ונוהם בזעף.

בדרך חזרה הודעתי לתמיר ולנדבי שתפס איתנו טרמפ שלא בא לי ללכת למסיבה לגברים בלבד, ואני ממש לא סובל את ל"ג בעומר, ועוד הגדלתי לעשות וכיניתי אותו יום הכיפורים של העצים והקבלנים.

ובכל זאת, חודש אחר כך, מצאתי את עצמי נוסע במונית ששכרנו במיוחד יחד עם תמיר, אסף ונדב למסיבה ההיא לגברים בלבד.

המסיבה נערכה על חוף הים במתחם גדול שהוקף בחומת בד גבוהה ואטומה. היה בה כל מה שמקובל במסיבות מעין אלה – די. ג'י. רעשני, בר גדול ומגוון, רחבת ריקודים עם תאורה מהבהבת שעשתה לי כאב ראש, וכדי שלא נשכח שזה ל"ג בעומר הדליקו על קו החוף מדורה גדולה עם כסאות נוח מסודרים סביבה. בצד אחד היו תאי שירותים כימיים, ובצד השני היה אוהל גדול, מואר בתאורה עמומה.

"מה קורה שם, באוהל הזה?" תהיתי.

"זה בשביל מי שרוצה פרטיות." קרץ אלי נדב, תקע לידי כוס בירה ונעלם. הבטתי בתמיר כדי לקבל הסבר, אבל הוא רק משך בכתפיו, לקח ממני את הבירה - הוא יודע שאני מעדיף יין לבן - שתה את מה שנשאר בכוס, ומשך אותי לעבר רחבת הריקודים.

כדי ליהנות מריקודים אתה צריך להתמסר לקצב ולאבד את עצמך בתוכו. אני אף פעם לא מצליח בכך, אני מודע מידי לעצמי, ויש לי חוש קצב דפוק. כשאני רוקד אני תמיד מרגיש מגוחך, מה שגורם לי להיות עוד יותר מסורבל, רק עם תמיר אני עוד איכשהו מרגיש די נוח כדי להתנועע קצת על רחבת הריקודים.

"די, הספיק לי." לחשתי לאוזנו אחרי כמה דקות, והדפתי אותו לעבר דני שרקד לידנו מול אסף, שלכבוד המסיבה התהדר בגופיה שחורה הדוקה כמו חוסם עורקים. "תמשיכו לרקוד ילדים, אני הולך לחפש לי משהו לשתות."

בבר היו רק בירות, וודקה ורד בול מאוס שטעמו כטעם סירופ נגד שיעול. לקחתי לעצמי בקבוק מים מינראליים חם מידי, והתחלתי לפלס לי דרך לעבר המדורה במטרה לתפוס לי שם כיסא נוח, אבל אסף הגיח פתאום מאחורי, עיניו לוהטות, שערו המשוח בג'ל מזדקר על פדחתו, ושריריו זרועותיו המרשימים בוהקים. "החבר שלך עסוק עם האקס שלו, יאללה, בוא נלך לחדר החושך." משך אותי לעבר האוהל.

"זה לא חדר חושך, זה סתם אוהל." מחיתי, אבל הייתי סקרן וטיפה מסוחרר מהבירה שלגמתי, ולכן הנחתי לו לגרור אותי פנימה. חלל האוהל היה מואר בתאורה אדמדמה מפחידה, ומחולק במחיצות בד שזעו ונעו לפה ולשם. מכל עבר נשמעו גניחות, צווחות צחוק, אנחות ונשיפות. "בוא לפה." אחז אסף במרפקי, הפשיל מחיצה אחת והדף אותי לתוך אחד מתאי הבד. באור האדמדם הקלוש הבחנתי בנדבי הערום לגמרי ניצב על דרגש עץ כשהוא כורע על ארבע, ישבנו מופנה אל גבר זר אחד שזיין אותו במרץ, זיעה ניגרת מפדחתו המגולחת, ומוצץ את הזין לגבר אחר, שעיר ושמן שצבט את פטמותיו הוורודות של נדב וקרא לו שרמוטה מזדיינת.

"מה אתם עושים? תעזבו אותו!" צעקתי וניסיתי לחלץ את נדבי שנראה רזה ושברירי בין שני הבריונים הללו.

"שתוק כבר, טיפש אחד!" הדף אותי אסף בגסות לתוך כיסא פלסטיק שחור, ונעמד מעלי, פורם בזריזות את מכנסי הג'ינס היקרים שלו, שולף מהם את אברו, "קדימה יא מזדיינת, תמצצי!" נהם עלי בקול עבה ומאיים. כמה טוב שלא נעניתי להזמנת מארגני המסיבה ולא הפקדתי את נעלי בכניסה. רוב החוגגים שמחו להיות יחפים, אבל משום מה הייתה לי הרגשה שעדיף לא להסתובב יחף במסיבה לגברים בלבד, ומתברר שצדקתי. בעטתי בכל כוחי בקרסולו של אסף, הוספתי גם ברכיה מכוונת היטב לחלציו וברחתי משם כל עוד רוחי בי, מפקיר את נדבי לגורלו. ברחתי משם מסתבך במבוך של חדרים ובדים מתנפנפים, מתבלבל בין עשרות גברים בשלבים שונים של עירום שעשו במרץ סקס אחד עם השני, וגם עם השלישי והרביעי.

בסוף מצאתי את הפתח החוצה ונפלטתי ממנו כמו פקק מבקבוק שמפנייה, היישר לזרועותיו של תמיר שתר אחרי בכל מקום. "איפה היית?" שאל בתרעומת, "לאן נעלמת לי פתאום?"

"נכנסתי לשם." הצבעתי לעבר האוהל, "ו..."

תמיר אחז בכתפי וניער אותי בזעם, "השתגעת? אתה לא מבין שזה חדר חושך, רק מי שמחפש זיון נכנס למקום הזה."

"עכשיו אתה מספר לי." גנחתי, אחוז בחילה, ופתאום התחלתי להשתעל ומיד אחר כך להקיא. מזל שהספקתי להסתובב הצידה, אחרת הייתי מקיא על תמיר.

הוא הפסיק לכעוס והוביל אותי אל היציאה מהמתחם, שטף את פני בברזייה, והושיב אותי על ספסל עץ שהוצב שם במיוחד בשביל טיפוסים כמוני שלא מסוגלים להתמודד עם מסיבות לגברים בלבד.

"אני רוצה הביתה." אמרתי אחרי שהתאוששתי מעט, "תתקשר בבקשה ותזמין לי מונית, לא אכפת לי לשלם לבד על מונית ספיישל אבל אני לא רוצה להיות פה יותר."

"אבל מה עם נדב ואסף? אנחנו לא יכולים להעלם להם סתם ככה, והבטחתי לדני שנסיע אותו גם כן."

"לא אכפת לי מהם, מצידי שימותו." סיננתי מבעד לגלי הבחילה, והתחלתי ללכת ברגליים כושלות לכיוון המשוער של הכביש ממנו הגענו. "חכה רגע שביט, לאן אתה הולך?" רץ תמיר אחרי, "מה קרה לך?" אחז בכתפי, מביט בדאגה בפני, "אתה נורא חיוור."

"תעזוב אותי." ניערתי מעלי בכעס את ידיו החמימות והטובות, מה שרציתי באמת היה להתכרבל בזרועותיו ולייבב, אבל חשתי כעוס ומבויש מידי. "אני רוצה ללכת הביתה." חזרתי ואמרתי בעקשנות.

"בסדר, נלך הביתה." הסכים תמיר, ושלף את הנייד שלו, "אני רק מתקשר לחבר'ה להגיד להם ש..."

"אל תטרח, תישאר לחגוג איתם, אני לא רוצה לקלקל לך את המסיבה." הפניתי לו עורף.

"אל תדבר שטויות." איבד תמיר את סבלנותו, והתקשר לתחנת מוניות. הסדרן ביקש שנמתין בתחנת האוטובוס הסמוכה והבטיח לשלוח לנו מיד מונית. דשדשנו בשתיקה בחול עד שהגענו לתחנה, ובזמן שחיכינו למונית, יושבים על ספסל פלסטיק לח מטל, ניסה תמיר שוב לחלץ ממני מה קרה לי ולמה יצאתי מדעתי פתאום.

חלק ממני השתוקק לספר לו הכל, לפרוק מעל עצמי את הטראומה שחוויתי, אבל החלק השני, החזק יותר, נאטם ונאלם דום, מתעקש לשמור על שתיקה סרבנית.

בדרך הביתה, יושבים רחוקים זה מזה במונית המקרטעת, ניסיתי להבין מה אני חש ולמה אני מגיב בצורה אידיוטית כזו. הבנתי שאני כועס על עצמי, על התמימות המטופשת שלי ועל התגובה הילדותית שלי, ועוד יותר התביישתי בגלל שאיבדתי שליטה והנחתי לדבר בזוי כזה להכניס אותי להלם.

אם הייתי חי עם מישהו שאני באמת אוהב ולא גר עם תמיר סתם כי זה נוח, וכי הורי מחבבים אותו, ויש לי איתו סקס טוב הייתי יכול לספר לו הכל, לפרוק בפניו את הלב, אבל במקום לחפש את האהבה האמיתית שלי התפשרתי על תמיר, וככה הגעתי למסיבה המטופשת הזו ונגררתי אחרי אסף הדביל החרמן הזה ו...

למחרת בבוקר קמתי ראשון, והכנתי לשנינו קפה, וכשתמיר התיישב מולי במטבח, אמר לי בוקר טוב, חייך ושאל אותי אם אני מרגיש יותר טוב, הודעתי לו שכן, אני מרגיש הרבה יותר טוב, ואני חושב שאנחנו צריכים לדבר.