הכל סיפורים

וואטסו

הבריכה הייתה עגולה, כחולה, מהבילה ומוקפת דק עץ כהה. אחרי שלבשתי בגד ים במלתחה נכנסתי לשטח הבריכה שהיה מכוסה סביב סביב בקירות ותקרה שקופים מפלקסיגלס. על דק העץ היו פזורים ספסלים וכסאות, ועל הכל חלש בודהא אבן שמן ועליז שמעליו היה תלוי שעון קיר ענקי. בתוך הבריכה היו ארבע נשים בבגדי ים, שתיים מבוגרות ושתיים צעירות. המבוגרות היו מטופלות, והצעירות היו המטפלות. "תיכנס, תתרגל למים." הציעה לי אחת מהצעירות בחיוך, "אני מיד מתפנה אליך."

אט ואט ובזהירות ירדתי במדרגות מתכת כסופות לתוך המים החמימים, ושחיתי קצת לפה ולשם, מופתע לגלות שאני עדיין זוכר איך שוחים. כמה דקות אחר כך נפרדו המטופלות מהמטפלות שלהן בחיבוקים ונשיקות ויצאו למלתחה. המטפלת שיועדה לי, צעירות שמנמונת בעלת חיוך רחב וקול ילדותי שהציגה את עצמה כנופר שאלה מה שלומי, ואיך אני מרגיש, ומה כואב לי?

אחרי שהתלוננתי שכואב לי הגב התחתון והודיתי שהכאב מקרין גם לישבן ולירכיים היא נתנה לי לוח קלקר קטן להיתמך בו, והורתה לי לחצות את הבריכה כשאני אוחז בידיי הפשוטות קדימה בלוח. על פי הוראותיה חציתי את הבריכה הלוך ושוב, פעם כשאני מפגיש את הברך עם המרפק הנגדי, ופעם כשאני מתכופף ומנסה לגעת בכף ידי בכף הרגל הנגדית. זה היה מעייף למדי ואחרי רבע שעה הייתי סחוט.

נופר לימדה אותי איך להיתלות על שולי הבריכה, להבליט את ישבני ולמתוח את שרירי גבי ורגלי, ואחר כך ביקשה ממני להישען לאחור ולשכב פרקדן על המים כשראשי נסמך על מצוף גלילי שנקרא ספגטי. היא נעמדה לידי, ערסלה אותי בזרועותיה כתינוק בזרועות אימו והחלה לטייל איתי הלוך ושוב ברחבי הבריכה, מנענעת אותי במין ריקוד איטי בתנועות סיבוביות רכות ומהפנטות. בהתחלה נבהלתי וחשתי קצת אי נוחות בגלל המים שהרטיבו את ראשי ושערי, אבל אחרי דקה נרגעתי, עצמתי עיניים והנחתי לעצמי להתרפות במים החמימים ולהתמכר לתנועה האיטית ולמוזיקה ההודית המונוטונית שהדהדה בתוך המים. איבדתי תחושה של זמן והייתי מוכן לשוט לי ככה כל היום אבל לצערי זה לא קרה.

"זהו, גמרנו להיום." השיטה אותי נופר אל שולי הבריכה, "איך היה, נהנית?"

"כן, היה כיף, בעיקר החלק השני."

"זה נקרא וואטסו," הסבירה נופר, "זה מין שיאצו מים, אני מקווה שעכשיו כואב לך פחות."

"הרבה פחות." אמרתי, מופתע, "למען האמת, במים שכחתי בכלל שכואב לי."

"נהדר." האירה לי נופר פנים, ופתאום נפתחה הדלת של המלתחה ודעתה הוסחה, "או, הנה ניסן הגיע, דייקן כמו תמיד." קראה בשמחה והטיבה את שערותיה המקורזלות בגנדרנות. גם המטפלת השנייה שסיימה זה עתה את הטיפול ועגנה את המטופלת הקשישה שלה לדופן הבריכה חייכה חיוך רחב ונופפה לעבר מישהו שנכנס זה עתה.

הסתובבתי, סקרן לראות מי הוא אותו ניסן, וקפאתי במקומי בתדהמה, לרגע חשבתי שאחד מהפסלים היווניים הנהדרים שהתפעלתי מהם תמיד קם לתחיה והופיע פתאום לפני. הוא היה כל כך יפה ומושלם. גבר צעיר, חטוב וחינני, גופו דק ושרירי, פניו הסגלגלים נאים וגבריים, עורו בהיר, שערו שחור משחור ועיניו כחולות ומאירות. בהיתי בו בעודי מדשדש לאיטי לעבר המדרגות, ואחר כך עולה בהן אט אט, נפרד בצער מהליטוף החמים של המים לטובת האוויר הקריר יותר, מרגיש כבד ומגושם ככל שעליתי כלפי מעלה. ניסן שהמתין עד שאצא ירד למטה אל המים בעוד אני עוקב אחריו במבטי, מתפעל מיופים המושלם של עורפו וגבו. אחרי שגופו של ניסן נבלע לגמרי במים נאלצתי לחזור למלתחה. נרגש ומבולבל ויתרתי על מקלחת, יצאתי מבגד הים הרטוב, התנגבתי בזריזות, משכתי על עצמי את בגדי ושירכתי את דרכי, עייף ורעב למכונית. מייק פתח למעני את הדלת ולקח ממני את תרמילי, "איך היה? נהנית?" שאל בחביבות, "אתה נראה קצת חיוור." הוסיף.

"היה כיף, אבל אני מותש." אמרתי בקצרה, והוספתי שאם הוא נעלב מהשיחה הקודמת שלנו אני מתנצל ולא התכוונתי.

"אני יודע, ואתה ממש לא צריך להתנצל, מי שלא היה בסדר זה אני." נחפז מייק להגיד ונגע בברכי במעין ליטוף חטוף.

"שטויות, היית בסדר גמור. אתה הבן אדם הכי נחמד והכי טוב שאני מכיר." פסקתי ואחר כך השענתי את ראשי על המסעד, עצמתי עיניים וחשבתי על ניסן המושלם, ומה זה אומר עלי שפתאום אני מתרגש ונפעם מיופיו של גבר, ונשאר אדיש לגמרי לנוכחותה ולמגעה של צעירה חמודה כמו נופר ששהתה לצידי במים כשהיא לבושה בבגד ים בלבד.

שני השותפים שלנו חזרו מהביקור בבית, והדירה הייתה מלאה אנשים שהסתובבו בסלון ובמטבח, צחקו ודיברו והשמיעו מוזיקה. הם היו ממש נחמדים, שמחו לקראתי, שאלו מה שלומי והזמינו אותי ואת מייק לשתות אתם.

"מצטער, אני נורא עייף, אני הולך לישון." התנצלתי ופרשתי לחדרי. התרסקתי על המיטה ורק אז נזכרתי שלא התקלחתי ואני בטח מסריח מכלור, והאמת שאני קצת רעב, בעוד אני מתלבט אם לקום ולקחת לי משהו לאכול נפתחה הדלת ומייק הציץ פנימה, "אתה בסדר?" שאל, "אתה לא רוצה לאכול משהו ואולי להתקלח?"

"האמת שכן אבל בטח אין מים חמים."

"יש, הדלקתי בוילר לפני שיצאנו, ואם בא לך יש גם מרק חם."

"נהדר, אתה גדול מהחיים מייק, אני לא יודע מה הייתי עושה בלעדיך." ניסיתי לקום, אבל כמו תמיד זה כאב, וכל מה שהצלחתי לעשות זה לשבת בקצה המיטה ולגנוח.

"אל תזוז, שב ותירגע, אני מיד חוזר." נעלם מייק לדקה ומיד שב, נושא מגש עם צלחת מרק מהבילה. הוא משך כיסא, הניח עליו את המגש, והתיישב מולי, מביט בסיפוק איך אני שואב בזריזות את תוכן הצלחת החם והטעים.

"מרק מצוין, אני מרגיש יותר טוב עכשיו." ניסיתי לקום, אבל ראשי הסתחרר פתאום וכמעט שנפלתי. מייק זינק אלי ואחז בי, כורך את ידיו סביבי ומצמיד אותי אליו.

משום מה גופי הבוגדני שהחליט לבלבל אותי לגמרי היום הגיב למגעו בזקפה עצבנית שהביכה אותי מאוד. "מייק," ניסיתי להדוף אותי ממני, "עזוב אותי, אני... אני חייב להתרחץ."

"אבל... אבל... אתה בטוח?" הופתע מייק מהתגובה המשונה שלי, "רוצה שאני אקח אותך למקלחת?" הציע.

"בשום פנים ואופן לא!" הטחתי במייק המסכן, שנפגע עד עמקי נשמתו.

"תעשה מה שאתה רוצה." אמר בקרירות נעלבת, לקח את המגש והסתלק, משאיר אותי לבד. רק אחרי שהוא הסתלק הבנתי איזה חמור הייתי ועד כמה העלבתי אותו.

הוא בטח חושב שאני מתנהג ככה בגלל שגיליתי שהוא הומו, אבל זה לא נכון, זה בגלל שאני... אני מה? מה עובר עלי פתאום? ולמה עומד לי כל פעם שאני חושב על ניסן היפה, או כשמייק שאני מכיר שנים נוגע בי? מה קרה לי? נעשיתי הומו פתאום? לא, זה לא יכול להיות, זה סתם... אני רק... רק מה? מה קורה לי?

ראשי כמעט התפוצץ מכל המחשבות האלה, הייתי חייב לדבר עם מישהו, להתייעץ, לשפוך את הלב, לקבל חיבוק מנחם, ולהישען על כתף תומכת, הייתי חייב את מייק. התכרבלתי חזרה במיטתי, שלפתי את הנייד שלי והתקשרתי אליו, הוא לא ענה. הוא מסנן אותי, הבנתי בבהלה, ומשהו כבד וקר שקע בתחתית קיבתי, מכאיב ומדכא אותי. בלית ברירה סימסתי לו בבהילות, "מייק, אני יודע מה אתה חושב ואתה טועה, זה בכלל לא בגללך! זה בגללי, אני חייב לדבר אתך, תתקשר אלי בבקשה, אל תכעס עלי, בבקשה, תן לי להסביר לך."

דקה אחרי ששלחתי את המסרון מייק נכנס, "מה אתה רוצה שוב?" שאל בטון גועלי שמעולם לא שמעתי אותו מפנה כלפי אף אחד, ובטח לא כלפי. זה ממש כאב.

"בחייך מייק," התחננתי, "אל תהיה כזה, שב רגע ותן לי להסביר."

"מה יש להסביר, הכל ברור."

"ממש לא, אתה פשוט לא מבין, אתה בטח חושב שדחפתי אותך מעלי בגלל שגיליתי שאתה הומו, וזה ממש לא נכון, זה בגלל ש... שהתביישתי."

"התביישת כי אתה יודע שאני הומו, ואתה בטח חושב שמי יודע מה יקרה אם אני אראה אותך פתאום ערום, אבל אתה שוכח שראיתי אותך ערום מאה פעם ולא קרה כלום, וגם הפעם לא היה קורה שום דבר." הוכיח אותי מייק.

"אני יודע מייק." עניתי בשפלות רוח, "הבעיה היא ש... אני לא יכול להסביר כשאתה מתנהג ככה."

"איך ככה?" המשיך מייק לעמוד ליד הדלת ולהביט בי במבט קר.

"כמו שאתה מתנהג עכשיו, עומד רחוק ממני ועושה פרצוף גועלי כזה, די, תפסיק, בוא שב לידי." הושטתי אליו את ידי, "בבקשה..." הפצרתי.

הוא ניגש קרוב יותר,  אבל המשיך לעמוד עד שהושטתי את ידי, אחזתי בזרועו ומשכתי אותו אל המיטה, "נו, שב כבר!" פקדתי עליו.

מייק התיישב, אבל נשאר מסויג וקפוא סבר.

"מייק," ניסיתי לאחוז בידו שוב, אבל הוא משך אותה ממני בזריזות ושילב את ידיו על חזהו, "מה אתה רוצה?" שאל בגסות.

"אני רוצה להסביר, אבל קשה לי נורא וגם... גם... תגיד מייק, מתי הבנת שאתה הומו?"

"מה?" הופתע מייק מהשינוי בנושא השיחה, "למה אתה רוצה לדעת?"

"אני אסביר לך אחר כך, בבקשה, תספר לי."

הוא נאנח, הפסיק לשלב ידיים בנוקשות והתרפה מעט, "תמיד הרגשתי שאני שונה מאחרים, שאני אחר, אבל התאמצתי מאוד להסתיר את זה, קיוויתי שאם אני אתנהג כמו כל הבנים האחרים ההרגשה הזו תעלם, ולפעמים היא באמת נעלמה, היו שנים שכמעט שכחתי ממנה עד שיום אחד, קצת אחרי הבר מצווה שלי, התאהבתי בעוזר המאמן שלנו שהיה תלמיד בתיכון, ואז הבנתי.

"מה זאת אומרת התאהבת? מה הרגשת?"

"הרגשתי מה שמרגישים כשמתאהבים, הוא נראה לי יפה וסקסי ומושך, רציתי להיות אתו כל הזמן, ואה..." מייק נע מעט באי נוחות, "כל פעם שהייתי לידו עמד לי." הסמיק טיפה.

"עמד לך ככה?" הפשלתי את השמיכה שכיסתה את פלג גופי התחתון וחשפתי את הזקפה שלי שהקימה אוהל גדול בתחתוניי.