הכל סיפורים

אינטימיות

יומיים אחרי שמייק אמר לי שהוא אוהב אותי הסעתי אותו לתחנת לב המפרץ כדי שיעלה על רכבת לשדה התעופה. למרות שרציתי הוא סירב להניח לי להסיע אותו בטענה שחבל על הזמן והכסף, על המנוע של הטרנטה שלי, וגם על הגב שלי שבטח יכאב אחרי נהיגה ארוכה כזו, וחוץ מזה אם אסיע אותו אני עלול להפסיד את הפלדנקרייז שלי ולזה הוא לא מוכן בשום פנים ואופן.

"אתה בטוח שיש לך די כסף?" שאלתי בעצבנות, "כי אם לא אז..."

"אני בטוח, ואם אני אצטרך יותר כסף אני אודיע לך, אל תדאג כל כך." הוציא מייק את מזוודתו הקטנה מתא המטען, "בוא הנה, תביא חיבוק." הושיט לי את זרועותיו. התחבקנו בקצרה ואחר כך הוא הדף אותי מעליו בעדינות, אמר לי שהוא נורא יתגעגע ושאני אשמור על עצמי והלך בלי להביט אחורה.

נסעתי ישר לפלדנקרייז, עצוב מאוד, ומצטער שלא היה לי אומץ לנשק אותו כמו שרציתי. לאט לאט התחלתי להבין למה הוא התכוון שזה לא קל להיות הומו, ובכל זאת לא עלה בדעתי אפילו לרגע להתחרט ולחזור לאחור.

"וואו, איזה השתפרות." החמיאה לי אסתר כשנכנסתי לסטודיו שלה בגב זקוף. "אם תמשיך ככה אני מעבירה אותך לעשות פלדנקרייז בקבוצה, בוא, תעלה על השולחן ונראה אם אתה יכול לשכב כבר על הבטן."

נשכבתי בזהירות על הבטן והודיתי שעדיין, לפעמים, בעיקר אם אני לחוץ או עצבני הגב מזכיר לי מחדש את קיומו, אבל סך הכל יש שיפור עצום והכל בזכותה.

אסתר קרנה מרוב שמחה ושאלה מתי עלמה חוזרת ואם קבענו כבר תאריך לחתונה?

"לא, לא קבענו." התהפכתי על צידי לפני שגבי יתכווץ שוב, "וכנראה שגם לא נקבע, אני מתכנן להיפרד ממנה מיד אחרי שהיא תחזור, וזה יקרה מתי שהוא בסוף השבוע, היא לא אמרה לי עדיין מתי היא טסה חזרה לארץ, וכל פעם שאני מנסה לברר היא מתחמקת."

"אני מבינה." אמרה אסתר אחרי שתיקה קצרה, "והייתי אומרת שאני מצטערת, אבל יש לי רושם שחלק מהשיפור במצב שלך הוא בגלל שהחלטת על ביטול החתונה, אני צודקת?"

"לגמרי." אישרתי, והתמסרתי לידיה החכמות שעשו פלאים בשרירי המכווצים.

"טוב, לא נורא, בחור צעיר ונחמד כמוך, בקרוב בטח תפגוש בחורה מתאימה יותר."

"כבר פגשתי, וזו לא בחורה, זה בחור." נפלטה האמת מפי בלי תכנון מוקדם. אסתר תמיד הצליחה איכשהו לגרום לי לספר על עצמי יותר מכפי שתכננתי, אולי בגלל שהיא אף פעם לא שפטה ולא האשימה אלא תמיד הקשיבה באהדה ושפעה סימפטיה.

היא שתקה שוב, מעכלת את דברי, ואז שאלה בזהירות, מתנצלת למפרע אם היא טועה, אם זה מייק, החבר שתמיד מסיע אותי ועוזר לי?

"כן, זה מייק, שקלת לפצוח בקריירה חדשה בתור מכונת אמת אסתר?"

היא הצטחקה קלות ואמרה שהיא מקווה שלא אפגע ברגשותיה של עלמה, וששנינו נצא בשלום מהפרידה.

"גם אני מקווה." אמרתי, ולהפתעתי, כבר למחרת בבוקר, קבלתי מסרון מעלמה ששאלה מתי נוח לי להגיע אליה לדירה. "מה לדירה? את כבר בארץ?" נדהמתי ומיד התקשרתי אליה.

"כן, אני כבר בארץ, הגעתי אתמול בלילה." השיבה עלמה בקול שקט, "אני יודעת שאתה מופתע, אבל בבקשה אורון, אני מאוד מבקשת שלא תקשה עלי יותר ופשוט תבוא, אנחנו חייבים לדבר."

גבי אותת לי שאני במתח, אבל למוד ניסיון בלעתי כדור נגד כאבים והגעתי לדירתה של עלמה כשאני זקוף ומחייך. "מה שלומך? למה לא התקשרת לפני הטיסה? הייתי בא לקחת אותך." ניסיתי לחבק אותה, אבל היא התחמקה בזריזות, וכל מה שהצלחתי לעשות היה לשתול נשיקה חטופה על לחיה. "מה קורה עלמה?" שאלתי, מביט סביבי בבלגן ששרר בדירתה - מזוודות פתוחות היו פזורות על הרצפה, מלאות למחצה בבגדים, ושני ארגזי קרטון ענקיים היו מלאים בספרים ובכלי בית. "מה זה הארגזים האלה? את עוברת דירה?" הבטתי בפליאה בעלמה שהייתה לבושה מכנסיים קצרים מרוטים, וטריקו דהוי, "את נראית עייפה." קבעתי.

"ואתה דווקא נראה טוב." השיבה עלמה וניסתה לחייך, "הגב בסדר אני רואה."

"כמעט בסדר, אני עדיין חייב להיזהר, אבל נראה לי שסך הכל אני די בריא." הכרזתי באופטימיות, וכמובן שהגב שלי היה חייב לגמול לי על שחצנותי, שרירי גבי וישבני התכווצו בחטף והיה עלי להיאחז במסעד הכיסא הסמוך, לקמר את גבי ולנשום עמוק כדי להתגבר על הכאב.

"אתה בסדר?" נבהלה עלמה.

"כן, זה רק... זה קורה לי לפעמים כשאני במתח." התנצלתי והתיישבתי באנחה, "נו, די כבר עלמה, מספיק להיות מנומס, תגידי לי מה קורה פה?"

עלמה התיישבה מולי ונשמה נשימה עמוקה, "אני אורזת." אמרה, "פגשתי באמסטרדם מישהו... פגשתי בחור אחד ש..."

"עזבי, הפרטים לא חשובים." הפסקתי אותה ומרגיש הרבה יותר טוב התרווחתי על הכיסא, "את אוהבת אותו?"

"כן, מאוד." פרח סומק ורדרד על לחייה, "הוא הבן של השותף של סבא וסבתא, "אני מכירה אותו מאז ששנינו היינו ילדים, אף פעם לא חשבתי עליו בצורה כזו, הוא בא לאסוף אותי משדה התעופה, וברגע שראינו אחד את השנייה... אם נפגעת אני מאוד מצטערת ומבקשת סליחה, אבל אני לא יכולה להתחתן אתך כשאני מרגישה ככה כלפיו."

"גם הוא אוהב אותך?" שאלתי.

היא הנהנה וחיוך קטן ומרוצה התפתל בזוויות שפתיה, "אתה נורא כועס עלי?" שאלה כשנזכרה עם מי היא מדברת.

"לא, למעשה אני מרגיש הקלה, אני מאוד מחבב אותך עלמה, ואני מקווה שתמיד נהיה חברים, אבל קשה להגיד שהיינו זוג מאוהב. אני מקווה שאיתו כן תשני כל לילה."

היא גיחכה, "כן, איתו כן."

"ומה עם התוכניות שלך ללמד היסטוריה?"

"אני אלמד בבית ספר יהודי באמסטרדם, אני מקווה שזה שאני חיה עם גוי לא יהיה בעיה."

"מה, הוא לא יהודי?" הופתעתי.

היא חייכה, חיוך ענקי הפעם, "יש להם במשפחה איזה סבתא רבה יהודייה, אבל דוד מגדיר את עצמו חסר דת ומתנגד לנישואים."

"ומה אומרים ההורים שלך, וסבא וסבתא?"

היא צחקה, "הם מזועזעים, אבל הם יתגברו, ואחרי שאני אלד הם ישכחו לגמרי שפעם הם לא סבלו את דוד, וגם אם לא, למי אכפת? הגיע הזמן שאני אחיה את החיים שלי."

"לגמרי." הסכמתי אתה, איחלתי לה חיים נפלאים והסתלקתי לדרכי, שמח וטוב לב.

עוד בדרך הביתה ניסיתי להשיג את מייק בווטסאפ אך לשווא, הוא לא ענה ולא קרא את ההודעה שהשארתי לו. במשך כל אותו יום בדקתי את הסמרטפון באובססיביות, מתאכזב כל פעם מחדש לגלות שהוי האפור ליד ההודעה שלי לא הפך לשני וי כחולים. קיללתי את עצמי שלא לקחתי ממנו את מספר הטלפון של האתר בו חפר, וכעסתי על מייק שנעלם לי פתאום.

למחרת התעוררתי במצב רוח נוראי. יכולתי לחשוב על המון סיבות לכך שמייק הפסיק להשתמש בספרטפון שלו, אולי גנבו לו אותו? אולי המכשיר התקלקל? אולי במקום בו הוא נמצא אין קליטה? אולי המטען שלו נעלם או התקלקל ונגמרה לו הבטרייה? סקרתי בראשי את כל התקלות שעלולות לשבש תקשורת שמבוססת על טלפון סלולרי ואף אחד מהן לא נשמעה לי משכנעת מספיק. אם הוא היה רוצה הוא היה יכול לפתור כל אחת מהבעיות, וגם אם נניח שהטלפון שלו לא תקין או נגנב בטח יש לאחרים טלפונים, מה, לא היו מרשים לו לעשות שיחה אחת לארץ? בטח שכן. הוא לא יוצר איתי קשר כי לא בא לו, זה ההסבר היחיד החלטתי אחרי לילה של נדודי שינה עצבניים. צלעתי בקושי למקלחת וניסיתי להפיג את הכאבים שהחליטו להתמקם דווקא בחלק הימני של עכוזי ולהקרין משם חיצי כאב לירכי במים חמים שלא כל כך עזרו. בסוף נכנעתי, לקחתי כדור נגד כאבים והלכתי לאכול, לא בגלל רעב, למעשה הייתה לי בחילה, אבל בגלל הכדור הייתי חייב לאכול משהו. כרסמתי בחוסר תאבון פריכיית כוסמת חסרת טעם, ואז סוף סוף הטלפון שלי צלצל ומייק היה בצד השני של הקו, מנסה להסביר למה הוא נעלם לכל כך הרבה זמן. הקו היה נוראי ושמעתי בערך כל מילה שלישית, הבנתי בקושי שיש אצלם הפסקת חשמל, שהקליטה גרועה מאוד, ושהוא נורא עסוק אבל הוא בסדר. ברקע שמעתי כל הזמן מישהו מדבר באנגלית אמריקאית וצוחק בעליזות מרגיזה, ואז השיחה נתקה.

מצב רוחי שהיה גרוע גם ככה התדרדר עוד יותר, אם היו לי עד אותו רגע ספקות הן נעלמו, ואחרי השיחה העלובה שהייתה לנו הייתי משוכנע שהוא פשוט עסוק מידי עם האקס הכריזמטי והעשיר שלו ואין לו ראש אלי, ולמה שיהיה לו? מי אני לעומת דוקטור עשיר ומבוסס, אמריקאי כמו מייק, בן אדם רציני וללא ספק מרשים ושווה? בעוד שאני סתם סטודנט לשעבר, מובטל, חצי נכה, תפרן, עם אנגלית דפוקה במבטא מזעזע וחסר כל ניסיון בסקס או בחיים בכלל?

כבר מזמן, מאז גיל ההתבגרות, לא חשבתי על עצמי מחשבות שליליות כאלה, וממש שנאתי את זה. מה עובר עלי? תהיתי בעודי מתארגן לקראת הביקור בבריכה, אורז מגבת ותחתונים נקיים ולובש את בגד הים שלי. אני מקנא הבנתי, קולט לפתע שאף פעם לא קינאתי קודם, לא לעלמה ובטח שלא לבחורות שהיו לפניה. כמה מהן אפילו ציינו את זה לטובה כשעשו לי את שיחת – זה לא אתה, זה אני.

רק עכשיו הבנתי מה הפריע לבנות הנחמדות ההן, עשיתי הכל כמו שצריך, אבל לא השקעתי שום רגש, הן לא הרגישו שבאמת אכפת לי ובצדק, באמת לא היה אכפת לי. יש לך בעיה עם אינטימיות אמרה לי בזמנו מישהי שהכרתי עוד בצבא, אז חשבתי שהיא סתם מקשקשת ומחפשת תירוצים, אבל כנראה שהיא צדקה, ומצד שני מה עוזר לי שהייתי הכי אינטימי שאפשר עם מייק? בתמורה הוא בוגד בי בלי בושה.

דמעות של רחמים עצמיים שנשבעתי עוד בנעורי לא להזיל מילאו את עיני ושוב חזרתי להרגיש כמו הילד המסכן והבודד שהייתי פעם, אבא בגרמניה עם החברה החדשה שלו, אימא באנגליה עם המאהב הנשוי שלה שאשתו מסרבת לתת לו גט, ואני לבד לגמרי, תקוע בפנימייה מסריחה בלי חברים ובלי משפחה.

כדי להתעודד קצת הלכתי להישקל וגיליתי שאני שוקל כבר שבעים ושלוש ק"ג, לבוש עדיין רק בגד ים הצצתי בעצמי בראי ומזה זמן רב הופתעתי לטובה מהדמות שנשקפה מולי. נראיתי ממש טוב, הכרס הקטנה שפיתחתי בזמן הלימודים נעלמה, מעטה השומן הקל שצברתי על עצמי מאז השחרור מהצבא התפוגג, בזכות התרגילים שעשיתי בבריכה ובפלדנקרייז פיתחתי קצת שרירים ונראיתי מעולה. איזה מזל שיש לי שער שחור, צפוף ומבריק ושמייק לקח אותי לספר שלו שעיצב מהסבך שגדל על ראשי תספורת מוצלחת, וכמה טוב שירשתי מהורי את תווי הפנים המוצלחים שלהם. יש לי עיניים חומות גדולות ויפות עם ריסים צפופים כמו לאימא, ולסת גברית מרובעת כמו לאבא. הם אמנם הורים מחורבנים, אבל לפחות הורישו לי גנים טובים, ושיניים בריאות ולבנות. אני אולי לא עשיר, ואף פעם לא אדבר אנגלית טובה באמת, אבל אני צעיר ובריא, ונראה לא רע בכלל, ואם מייק מעדיף את האקס שלו על פני זו הבעיה שלו, אני לא מתכנן לשבת בבית ולבכות, יש עוד גברים בעולם, ואם הוא יכול לבגוד גם אני יכול, החלטתי. זקרתי סנטר, מתחתי את שפתי בחיוך שמח, ויצאתי מהבית.