הכל סיפורים

נסיך על יונדאי לבנה 

העיר הרומית העתיקה סלמיס ממוקמת חמישה ק"מ צפונית מפמגוסטה והייתה בירת קפריסין במאה ה-11 לפני הספירה. העיר העתיקה משתרעת לחוף הים ועדיין מתקיימים בה חפירות ארכיאולוגיות. יש בה תיאטרון רומי ושרידי כנסיות. אטרקציה נוספת הינה בית השימוש הציבורי שבו נהגו ללכת לשירותים ציבוריים ולשבת יחד ללא מחיצות.

לפני הטיסה עיינתי עיין היטב באתרי תיירות ושאבתי מידע רב ככל האפשר על קפריסין הטורקית ועל העיר סלאמיס שבה נערכו החפירות הארכיאולוגיות. הצטערתי מאוד שלא הקשבתי בתשומת לב רבה יותר לדבריו של מייק כשסיפר לי על סידורי הלינה שלו. האם הוא אמר שהם ישנו במתחם החפירות או שיש איזה צימר קרוב שנשכר עבורם? ומה בעצם המרחק בין פמגוסטה, שם שכרתי חדר במלון, לבין סאלמיס עצמה שעד כמה שהצלחתי לברר היא עיר עתיקה ומרתקת, אבל מזה כאלפיים שנה כבר לא גרים בה בני אדם.

הטיסה עצמה הייתה קצרה ונעימה, והמכונית שהזמנתי, יונדאי לבנה עם מזגן, המתינה לי במגרש החנייה של חברת השכרת הרכב. הפקיד המנומס ודובר האנגלית המושלמת הזכיר לי שבקפריסין נוהגים כמו בבריטניה, והוסיף שאחרי שאחצה את הגבול לקפריסין הטורקית עלי לחדש את הביטוח. הוא הבטיח לי שזה יהיה מהיר ולא יקר, ולשמחתי הוא צדק. גם הוויז שפקפקתי ביכולותיו מחוץ לישראל לא הכזיב ופעל כהלכה, והמפה שלקחתי איתי ליתר ביטחון נותרה מיותרת. תוך שעתיים הגעתי למעבר הגבול לקפריסין הטורקית, וחציתי אותו בלי בעיות. הכל הלך למישרין חוץ מהחום שהיה נוראי כמעט כמו בארץ, מזל שהמזגן של הרכב עבד היטב. הבחורה הנחמדה שעשתה ביטוח למכוניתי השכורה שמחה לתת לי מפה צבעונית ולסמן לי איפה בדיוק יש חפירות ארכיאולוגיות בסלאמיס, ואיחלה לי טיול נעים. קפריסין הייתה ממש יפה והזכירה לי מאוד את הגליל, הכל היה כמעט כמו בארץ, חבל רק שהיה גם חם ולח כמו בארץ. במדריך היה כתוב שבקיץ עדיף לטייל בהרי הטרודוס שם קריר ונעים יותר, וזה אגב מה שעשו הבריטים כששלטו בקפריסין. נבון מאוד מצידם הרהרתי לעצמי, נוהג כמו בריטי בצד שמאל, ושמח שיש כל כך מעט תנועה כי היה לי ממש קשה להתרגל לנהוג בצד השמאלי.

תכננתי להגיע קודם למלון בפמגוסטה, להשאיר שם את המזוודה, ואולי גם לנוח קצת, ואחר כך לנסוע לסאלמיס, אבל כשכבר הגעתי לפמגוסטה שיניתי את דעתי, הייתי קצר רוח לראות כבר את מייק, ולכן פשוט המשכתי הלאה, וכשאני נעזר במפה ירדתי מהכביש הסלול לדרך עפר כבוש, נסעתי כמה ק"מ קופצניים מעט, והגעתי לקבוצת קרוונים שחנו מתחת לכמה עצי ברוש מאובקים.

כשיצאתי מהמכונית ניגש אלי בחור אחד צעיר ורזה, שזוף מאוד, כובע בייסבול מרוט על ראשו, לבוש ג'ינס וחולצת טריקו מהוהה של אוניברסיטת ניו יורק.

היו לו שיניים לבנות מאוד, ומבטא אמריקאי מאוד, והוא היה לבבי ומנומס עד שציינתי שאני מחפש את מייק סגל שהגיע מישראל.

"איחרת." ענה לי בקרירות, והפסיק לחייך, "מייק היה פה עד אתמול, אבל בערב, אחרי הארוחה, הוא שוב רב עם קווין והפעם זו הייתה מריבה ממש איומה, הם כמעט הלכו מכות ובסוף קווין זרק אותו מהמחנה."

"זרק אותו? למה אתה מתכוון זרק אותו?" נבהלתי, "ועל מה היה להם לריב?"

"אין לי מושג על מה הם רבו," ענה הצעיר, "אני מעדיף לא להתערב בבעיות הזוגיות של אנשים אחרים, יש לי מספיק בעיות משלי, שמעתי צעקות וחפצים עפים לפה ולשם, ואחר כך קווין רץ למשרד והזמין למייק מונית, וכמה דקות אחר כך מייק לקח את המזוודה שלו והסתלק ברגל לכביש הראשי. אני מניח שהמונית אספה אותו משם."

"אני יכול לדבר עם קווין?" שאלתי והצעיר, שהודה באי רצון ששמו ביל, אמר שקווין חופר עכשיו, אבל בעוד חצי שעה בערך תהיה ארוחת צהריים ואז אני אוכל לפגוש את כולם.

"תגיד ביל, אולי אתה יודע למה לא הצלחתי להשיג את מייק בנייד?"

ביל משך בכתפיו, "אין פה כל כך קליטה, אבל זה לא ממש חשוב כי רוב הזמן גם אין לנו חשמל ככה שאי אפשר לטעון את הטלפונים הניידים שלנו."

"אבל מה אתם עושים אם יש מקרה חירום וחייבים להזעיק עזרה, ואם כבר מדברים על זה איך קווין קרא למונית?"

"יש טלפון קווי אחד במשרד, אבל הוא נעול ואפשר להשתמש בו רק אם קווין מרשה, או, הנה קווין הגיע עם האוכל." הכריז ביל וניגש אל ג'יפ מאובק מאוד שהגיע זה עתה מהצד השני של המחנה. נשארתי עומד בצל הברוש ליד מכוניתי והבטתי איך ביל מתלחש קצרות עם נהג הג'יפ, ואחר כך עוזר לצעיר אחד שישב ליד הנהג לפרוק ולקחת שתי צידניות ענקיות לעבר סככת בד שנמתחה בין שני קרוונים. הצעירים פרקו  מהן חמגשיות וסדרו אותן על כמה שולחנות פיקניק מעץ שעמדו בצל הסככה. נהג הג'יפ ניגש אלי הושיט לי יד שזופה וחזקה ללחיצה, אמר ששמו דוקטור קווין ג'ונסון, והוא מנהל החפירה, ושאל אותי איך הוא יכול לעזור לי?

"באתי לפגוש את מייק, אני מבין שהוא היה פה עד אתמול." עניתי בעודי בוחן אותו בסקרנות. הוא היה שזוף, קצוץ שער, חסון ונאה. הערכתי את גילו בארבעים בערך. פניו של קווין קדרו ברגע שהזכרתי את מייק, והוא אמר בקצרה וביובש שמייק שהה במחנה עד אתמול, אבל הוא לא נמצא פה יותר.

"הבנתי שרבתם, אפשר לדעת על מה?" חקרתי.

"זה לא עסקך." זעף קווין, "ואני לא אוהב זרים שמסתובבים פה ושואלים שאלות, עוף מכאן!" פקד עלי בגסות, סובב אלי את גבו והלך לסככה.

מה יכולתי לעשות? נכנסתי לרכב ועפתי משם. נסעתי לפמגוסטה, חניתי במגרש החנייה של המלון ונכנסתי ללובי, גורר אחרי את מזוודתי. פקיד הקבלה החביב אישר שאכן יש להם חדר שהוזמן על שמי, עיין בדרכון שלי, ואחר כך נתן לי את המפתח, מעיר לפי תומו שרק אתמול הגיע למלון שלהם עוד אורח אחד מישראל. "או, הנה הוא, הלו מר סגל, אני מקווה שאתה מרגיש יותר טוב היום." חייך הפקיד שעל פי הסיכה שענד על דש בגדו שמו היה טוני, ואם עד לרגע זה רק חשדתי שהוא הומו עכשיו כבר הייתי בטוח, אבל לא היה לי פנאי להתעמק בגיידאר ההולך ומתפתח שלי כי לפני עמד מייק שלי, אוחז בנייד שלו צמוד לאזנו, ופיו פעור בתדהמה.

"אורון," לחש, "אורוני, אתה פה?" וטס לזרועותיי, חיבק אותי בחזקה, וכשהוא מתעלם מטוני הסקרן שלטש בנו מבטים הרטיב את כתפי בדמעותיו.

"תודה טוני." נופפתי לשלום לפקיד הקבלה, כרכתי את זרועי סביב כתפיו של מייק והולכתי אותו לחדרי.

אחרי שהתחבקנו והתנשקנו שוב ושוב, וסיפרנו זה לזה כמה זה מדהים ומפתיע ונפלא שנפגשנו ככה, בלי תיאום מראש, וכמה אנחנו שמחים להיות שוב יחד, התפשטנו והראנו זה לזה כמה אנחנו שמחים, ועד כמה התגעגענו אחד לשני, ואחר כך התקלחנו יחד והלכנו לאכול.

הייתי סקרן לדעת מה קרה במחנה הארכיאולוגיה ולמה מייק גורש משם, אבל התאפקתי ולא חקרתי אותו. למרות השמחה שהפגין למראי הוא נראה לי תשוש ושביר, כמעט על סף בכי, וסברתי שעדיף להמתין עד שהוא יתחיל לדבר מרצונו.

סבלנותי באה על שכרה אחרי שחזרנו למלון, הזדכינו על החדר של מייק והעברנו את חפציו לחדרי. אחרי שסדרנו הכל בארון ובמקלחת, והסכמנו שטוני כנראה באמת הומו, נשכבנו במיטה, התחבקנו ומייק התחיל לדבר. "אתה בטח מתפלא למה אני פה." פתח מייק בהיסוס.

"דיברתי עם מישהו בשם ביל ועם קווין, והבנתי שהייתה מריבה ושקווין גירש אותך, אפשר לשאול על מה רבתם?"

מייק נאנח, "על מה שהיינו רבים תמיד, הוא רצה סקס, וצחק ממני כשאמרתי שאין מצב כי יש לי בן זוג ואני רוצה להיות מונוגאמי. אני מניח שבהתחלה הוא חשב שאחרי כמה ימים אני אשבר ואסכים, אבל כשהמשכתי להתעקש הוא נעלב והתחיל לכעוס, וללחוץ ולהציק... הוא היה ממש גועלי, ואני הייתי גועלי בחזרה..."

"אתה מייק? אתה היית גועלי? אני לא מאמין." הערתי בבת צחוק, מנסה לשעשע אותו מעט ולשפר את מצב רוחו, "אני מכיר אותך כבר כמה שנים ובחיים לא היית גועלי."

"תתפלא, אבל אם לוחצים עלי אני נעשה גועלי, ובימים האחרונים קווין היה פשוט זוועתי, ולא רק שלא הצלחתי להשיג אותך בטלפון כי אין במקום המפגר הזה קליטה, הוא גם לא הפסיק לטרטר אותי, להטיל עלי משימות קשות ומשעממות, ולהאשים אותי כל הזמן שאני מפונק ולא יעיל, הוא גם ניסה להסית את האחרים נגדי, אבל הוא לא כל כך הצליח כי האנשים שם לא נבזים ולא טיפשים, הם ראו שהוא סתם נטפל אלי ואני מניח שחלק מהם גם הבין למה, זה היה מצב בלתי נסבל, הייתי מסתלק גם אם הוא לא היה מעיף אותי. מה שהכי הרגיז אותי זה שלא הצלחתי לדבר אתך, וגם רוב הכסף נגמר לי, תכננתי לעבור לצד היווני ולטוס לארץ, אבל הייתי צריך למכור בשביל זה את הכרטיס טיסה שלי ולהחליף אותו בכרטיס זול יותר בתאריך מוקדם יותר, ופחדתי שאני לא אצליח..." הוא טמן את פניו בחזי, "עברו עלי שבועיים מהגיהינום, אני עוד לא מאמין שהגעת פתאום, כמו אביר על סוס לבן, והצלת אותי."

"לא סוס לבן, אלא יונדאי לבנה, אבל כן, זה היה ממש מדהים איך שנפגשנו, מה דעתך שננצל את הזמן שנשאר לנו עד סוף החופש ונטייל קצת בהרים? קראתי במדריך שקריר שם יותר, ויש מסלולים ממש יפים, ואל תדאג בקשר לכסף, הורי נתנו לי מתנת יום הולדת מוקדמת ולא חסר לי כסף, מסכים?"

"אתך אני מסכים להכל." נישק אותי מייק, "אתה הנסיך שלי." הצהיר, פיהק ונרדם בזרועותיי.

גם אני הייתי קרוב להירדם כשפתאום קלטתי שלאורך כל היום הארוך והמאתגר שעבר עלי הגב לא כאב לי אפילו פעם אחת למרות שהתרוצצתי מהבוקר, סחבתי מזוודה כבדה, ונהגתי במשך כמה שעות בכבישים לא מוכרים ועוד בצד שמאל, ומאחר שלא כאב לי גם שכחתי לקחת כדורים, ובכל זאת איזה פלא - לא כואב לי כלום ואני מאושר ורגוע למרות שאין לי מושג מה יקרה איתי בעתיד, איפה אעבוד ואיפה אגור? ואיך אעזור די אומץ לספר להורי שאני הומו? עתיד לא צפוי ולא ברור פרוש לפני, ובמקום לדאוג אני שוכב שם רגוע ומנומנם, ובעיקר מאושר, ויודע שלא משנה מה יהיה איתי בעתיד, כל זמן שאני עם אהוב ליבי שהציל אותי, והניח לי להציל אותו, הכל יהיה בסדר גמור איתי.

אני חייב לצלצל מחר בבוקר לאסתר לספר לה שהתרופה הכי טובה לכאבי גב היא להיות מאושר חשבתי ונרדמתי, מחייך.