השתנתי אני יודעת את זה
עד עכשיו לא הפריע אבל בזמן האחרון אני מתגעגעת למה שהייתי פעם
פעם לא סיפרתי לאנשים מה אני מרגישה באמת
ופעם דברים כאלה לא הזיזו לי ולא גרמו לי לדיכאון
פעם לא היה לי אכפת מדברים כאלה
אבל בזמן האחרון זאת כבר לא אני
אני מספרת לאנשים מה אני מרגישה ומשתפת את מי שרק מוכן להקשיב
ודברים כאלה כן מזיזים לי וכן מפריעים לי ואני מתבאסת מהם.
ולכמה אנשים כבר סיפרתי את זה וכמה אנשים כבר יודעים?
אפילו אני כבר לא יודעת מרוב שאני מספרת את זה
פעם יכלתי לשמור את זה לעצמי וזה לא היה מפריע
עכשיו כשכולם יודעים אני לא יכולה לברוח מזה
ובכל מקום אני רואה את זה ובכל מקום אני שומעת על זה
וכן זה מפריע לי למרות שאני לא מראה זה כן מפריע לי
ואני יודעת להסתיר את זה שזה מפריע
כי הרבה יותר קל להגיד "הכל בסדר"או "אני בסדר" מאשר לספר את האמת
פתאום החשק להיות לבד גובר,בעיקר כשאני מוקפת באנשים שכולם שמחים ונהנים
ואני רוצה פשוט להיות לבד,אבל אי אפשר
אז עוד מישהו בא ושואל אם אני בסדר אז מה אני אגיד שלא?שרע לי ושנמאס לי?
מה אני צריכה את זה שיתחילו לדאוג לי פתאום
עדיף שיעזבו אותי לבד אני אסתדר.
אני לא מצפה לתגובות,כתבתי את זה בשביל עצמי כדי לפרוק.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אופטימית עם ניסיון