אוקיי, אז הבוס אמר שנותרו לי שבועיים לעבוד עד שאני עוזבת לגמרי...אמר אמר אבל יש דרכים לעקוף את זה(:
הגעתי למשמרת שלי ביום שישי האחרון בידיעה שנשאר לי לעבוד ביום שישי, שבת ושישי שבת שלאחר מכן...לא הרבה אבל הייתי מתה לעוףףףףףףףףף.
במהלך המשמרת ניסיתי למסור את המשמרות שלי בשישי ובשבת הקרובים וכך להישאר עם המשמרות של שישי שבת שהיו. (הסתבכתם- לא נורא, לא חשוב.)
מצאתי מישהי שהייתה מוכנה לקחת ממני את המשמרות ובכך נגמר הסיוט!
אתמול הייתה המשמרת האחרונה שלי ב-144 עלי אדמות!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
רואים שאני שמחה?
ניסיתי להנות במשמרת האחרונה, כל שיחה שהייתה לי חשבתי- אוווו זאת הפעם האחרונה שאני מקריאה את המספר של מקדונלדס...(5544*)...אוווו זאת הפעם האחרונה שיבקשו ממני את הקולנועפון (2202*)....אווו זאת הפעם האחרונה שאני יוצאת להפסקה....אוווו...זאת הפעם האחרונה שאני פותחת את התא/מעבירה כרטיס/פותחת את המקרר/עולה במדרגות/ממלאת את הבקבוק מהקולר....המון דברים אתמול נעשו בפעם האחרונה...לרגע לא הרגשתי שעשיתי טעות...הרגשה כל כך טובה...
העובדים היו בהלם שאני כבר הודעתי על ההתפטרות וכבר הופס- משמרת אחרונה...הדבר הכי חשוב שנאמר לי זה- "שלא תעזי לחזור לפה, שמעת?!"
(עובדים שעוזבים וחוזרים נחשבים לדרגת שפל א')...בי נשבעתי שאני לא חוזרת(:
בסיום המשמרת פיניתי את התא שלי (היו שם כמה אוצרות מהחורף קודם...), החזרתי את הכרטיס עובד שלי לפיקוח והורשתי את האוזניות שלי למוקדנית האהובה עליי(: כמו שמורישים שרוך בצבא...
קיבלתי חיבוקים ונשיקות, המון "בהצלחה", המון אהבה והערצה (זה מזכיר לי אסירים שמסיימים את שירותם מהכלא ויוצאים לעולם האמיתי...)
הסתיימה לה תקופה בחיי. תקופת 144 שלום מדברת לילך.
13/1/02 (10 ימים לאחר השחרור שלי- אני חרוצה!)- 23/8/03 (אני בת 21 ותשעה חודשים).
את ההכי חשוב שכחתי...אתמול מצאתי את הסלולרי של נינט טייב ושי גבסו ואפילו את הטלפון של ההורים של רודריגו (קחי אותי שרון). לא שמעתם את זה ממני.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
