אני לא רוסי, אני אוקראיני

בוקר יום ראשון. העיניים בקושי נפתחות אחרי שלוש-ארבע שעות שינה.

אני נותן מבט בשעון ומגלה שנותרו לי עשרים ותשע דקות בדיוק להיות על האוטובוס.

קופץ מהמיטה, מצחצח שיניים ומתגלח מהר.

מבט נוסף בשעון מבשר לי, שלאכול אין לי זמן ושכדאי לי להעיף את עצמי למרכזית כבר, לפני שאני מאחר וחוטף איזה בום מהמפקד.

עולה על א'.נעליים,דיסקית, כומתה ונשק - אני מוכן.

בדיקה מול המראה, מדוגם? יופי, הכל יושב פיקס.

לדעתי, כל חייל חייב להראות מצויין. וכל לוחם - הרבה יותר טוב ממצויין.

רגע לפני היציאה, אני חוזר לחדר להפרד מהאישה המתוקה שלי. היא עדיין ישנה.

אני רוכן אליה בעדינות ונותן לה חיבוק ואז נישוק. ואז עוד אחד ועוד אחד.

"שבועיים-שלוש גג חמודה שלי, ואני שוב אהיה איתך".

"איתך"? איתך זה אומר פחות מחמישים שעות. פחות מחמישים שעות של אנרגיות, שמחה ואושר.

"שבועיים-שלוש גג מתוקה שלי,

שבועיים-שלוש של תסכול של אפור ושל געגוע, ואני שוב אהיה איתך.