לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


זה הבלוג שלי. כנראה לא תיאור מרשים במיוחד או מושך במיוחד. זה הבלוג שלי. בלבול לא מובטח, אבל יש לו סבירות גבוהה. זה הבלוג שלי. אני לא בטוח, אני עושה סדר. כנראה שלא אצליח.

כינוי:  Feather

בן: 33





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


7/2008

אני לא יודע מה אני אמור להעדיף


להמשיך לחלום עליך מדי פעם, ולקום עם סחורחורת ותחושה חצי רגעית שעולמי חרב

או להפסיק לחלום עליך, ולהרגיש כאילו עוד חוט מתנתק.
נכתב על ידי Feather , 29/7/2008 18:12  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ציפָה.


קשה לי לדעת מאיפה להתחיל, למרות שלא הרבה השתנה.
קשה לי פה, באמת. יש המון חומר ללמוד, וקשה לעמוד בקצב. אני יודע שאם הייתי מרגיש יותר טוב הלימודים לא היו בעיה. הם לא ממש גם עכשיו, אבל זה קשה. כמות עצומה של דפים, ספרים, אנזימים, חלבונים, צורות אריזה, זמני פריקה של קבלים, שדות מגנטיים של סלילים, אברונים, תקיפות נוקלאופיליות, שיחלוף ורקומבינציה, PCR, צמתים בין תאיים, שעתוק DNA, תרגום RNA, בקרה על גבי בקרה...
קשה לי להבין מה כל זה קשור לרפואה. אמרתי את זה הרגע, מה שאני די מחביא ביום יום. אני לומד רפואה. החומר מעניין, ובכל זאת, אני רוצה ללמוד את המקצוע שאליו נרשמתי.
עוד יותר קשה "המצב החברתי". אני בודד. כאילו משהו לא מתחבר. גם עם האנשים שפה באוניברסיטה, אבל גם מהחברים בבית אני מתרחק.
אני אסטה שניה מהנושא: מספיק לעשות לי דרמות. אני דואג לך, ואני רוצה שתרגישי טוב יותר, ואני רוצה לעזור. כל הזמן, כל הזמן(!) דאגתי שלא ייקרה מה שקרה. בדקתי שוב ושוב, שאלתי אותך ואמרתי לך גם מלכתחילה מה אני יכול לתת, ומה לעולם לא תוכלי לקבל ממני. ואת הסכמת, והיה נהדר. כשחשתי שמשהו לא בסדר אמרתי וחתכתי כדי שלא תיפגעי. אל תפילי עליי את האשמה, אני לא מפיל עלייך. תתבגרי, כי את בוגרת בכל שאר הזמן, ובמקום להאשים כמו ילדה קטנה, תעשי חושבים ותדברי איתי, אולי עוד ייצא לך מזה טוב.
או שלא.
אני לא מוצא אף אחד פשוט... הכל ריק, גם אני. אני ריק לגמרי, חסר תכלית משמעותית. אני פועל על שגרה, מסיט מחשבות מהמצב הרעוע. אני מתמוטט לתוך שינה תוך התחמקות ממחשבות על מה אני עושה פה בכלל, ומה יהיה איתי, ועליה (לא אותה אחת מהפסקה למעלה...) כל פעם שהיא עולה, עולה לי משפט בראש "תעזבי אותי כבר." אני אפילו לא חושב עליו. אני יודע שהוא לא נכון, ואני לא רוצה שהיא תעזוב. אני גם לא יכול שזה יימשך ככה, אני לא רוצה להפוך לתמונה שיש לי בראש. אני רוצה שהבדידות הזאת תסתיים, עבר הרבה יותר מדי זמן.
וכאן מסתיים לו אחד הפוסטים הגלויים ביותר שרשמתי כאן אי פעם.
נכתב על ידי Feather , 3/7/2008 02:37  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





4,062
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , מגיל 14 עד 18 , משוגעים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לFeather אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Feather ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2022 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)