תומר.
היום זה תאריך מיוחד בשביל שנינו, התאריך שבו נהינו חברים.
ישבנו בחדר שלך , על המיטה, ואמרת לי שאתה רוצה להגיד לי משהו.
לקח לך חצי שעה לדבר, ואני עוד זוכרת את הידיים שלך מתעסקות בקוביה הזאת, מסובבות אותה.
מתי שכבר אזרת אומץ ואמרת שאתה אוהב אותי וכו', בדיוק חבר שלך נכנס לחדר והשאיר אותך תלוי באוויר בלי תשובה.
אמרת לו שיתן לנו שתי דקות, והוא לא הסכים. אז יצאנו, והלכנו לכולם.
אח"כ ישבנו (כמה אירוני) בדיוק באותו מקום שבו נפרדנו, והיה כבר ברור שאנחנו ביחד.
כמה דברים עברנו ביחד. כמה מריבות שרק חיזקו את הקשר, כמה דמעות.
ביום שהייתי אצל חברה שלי, והתברר לי שאתה בוגד בי, ושאנחנו אשכרה הולכים להיפרד (אתה עוד לא ידעת שאני יודעת)
התחלתי לבכות, והדבר שהכי כאב לי- זה שאתה לא תנגב לי יותר את הדמעות.
אתה זוכר בכלל את כל הדברים האלו? יוצא לך לשבת ולחשוב עליי לפעמים?
להתגעגע להודעות הבוקר טוב אני אוהב אותך, ולריב איתי למה תמיד אתה צריך לבוא אלי ולא אני אליך.
לבכות לי שאמא שלי לא אוהבת אותך, ואיך נתחתן ככה.. ולנשק אותי בכזאת אהבה ותשוקה.
איך יכולת ללכת ולנשק בנות אחרות? בחיים אני לא אבין אותך.
אני זוכרת איך הכל התחיל.
כיתה ז', הלכתי עם חברה שלי הביתה, היא ראתה אותך מרחוק ואמרה לי- וואו, איך הוא דומה לבן גרין.
הסתכלתי, וחשבתי, וואו.. הוא חתיך.
אח"כ היו עוד כמה פעמים שראיתי אותך, ואפילו היתה פעם שרבתי , עם השרמוטה ההיא שבגדת בי איתה, של מי אתה.
עוד לפני שדיברתי איתך בכלל.
אפילו כשישנתי אצל חברה שלי, עם עוד כמה בנות, ושאלו כל אחת את מי היא רוצה, אני אמרתי את תומר.
אחרי פחות מחצי שנה כבר היינו חברים.
תמיד חשבתי לעצמי, שזה כל כך טוב שזה לא יכול להיות אמיתי.
אחרי שנפרדנו הבנתי כמה שצדקתי.
אתה היחיד שהחזקתי איתו מעמד כל כך הרבה זמן. שנתיים.
אהבתי את המניאקיות שלך. את השיער הארוך הזה. את זה שמצד אחד היית משפיל את עצמך בשבילי,
ומצד שני היה לך אגו ענק, תמיד שנאת להישבר שהיינו רבים.שנאת להיות זה שבא ומתחיל לדבר, או שולח הודעה.
תמיד היית אומר שאם ניפרד, ותראה אותי עם מישהו אחר, אתה תהרוג אותו.
ראית אותי עם שגיא. הלוואי וכאב לך כמו שכאב לי ביום שגיליתי.
תמיד היית נותן לי הרצאות על כמה שאמון זה הדבר שהכי חשוב בקשר, וכמה שאני מניאקית
כי לא האמנתי לך באיזה קטע.
אח"כ גיליתי שאתה בגדת באמון שלי במשך שנתיים.
מעניין אם אתה מאושר עכשיו. אם טוב לך.
אם אתה מתגעגע.
לפעמים אני חושבת שאולי הכל מלמעלה, הראו לי מה זה לאהוב באמת.
ולאבד.
תומר, אני בחיים לא אשכח מה שהיה ביננו.
בחיים.
סיוון.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: