יש בי הרגשה כלכך מגעילה.
.
על הלימודים אני בכלל לא חושבת.
אני לא יוצאת כדיי שאני אוכל ללמוד, ואני עושה ה-כ-ל חוץ מללמוד.
אין לי אמונה בעצמי, בכלל.
אני רק חושבת על כל מה שיש לי לעשות בלימודים, וכבר מתיאשת ולא פותחת חצי מחברת.
בביה"ס אני מחייכת לכולם , יוצאת, נהנית. אני בטוחה שהיו בנות שהיו מתחלפות איתי,
אבל בפנים הכל כל כך שונה.
זאת שיוצאת עם תומר, באה לרקוד עם שגיא במסיבה, ושאלה אותו אם סיוון מרשה.
הוא אמר כן וזרם.. היא התחילה לחקור אותו אם אנחנו חברים וכאלה.. הוא לא ממש אמר לי מה הוא ענה לה.
אני לא מבינה אפילו למה אני כל כך לא אוהבת אותה.
היא לא עשתה לי כלום. ובכל זאת.. היא יוצאת עם תומר.
אני לא יכולה לשכוח את האדיוט הזה, הוא הרס בי את כל התמימות, כל האמונה בבנים.
הוא משחק עדיין בשרמוטה, ובזאת שהוא יוצא איתה עכשיו.
הוא וחברים שלו רוצים עכשיו לחזור לקשר איתנו.. עם חברות שלי ואיתי.
איך אני אעמוד בזה? לראות אותו? להיות בסביבה שלו?
אחרי כל פגישה אני אחזור הביתה לבכות?
הרבה מהחברות שלי מעודדות אותי לעשות את זה,
ואני לא יודעת אם זה בגלל שהם רוצות לחזור להיות בקשר איתם, מטעמים אישיים,
או בגלל שהם באמת חושבות שזה יהיה לטובתי.
אני כל הזמן רבה עם ההורים על סיבות כל כך טפשיות, מפגרות.
אבא שלי התחיל להזריק אינסולין (שזה כואב רצח), ואמא שלי היתה חולה השבוע והייתי כלכך מגעילה אליה.
לא שאלתי אותה פעם אחת מה שלומה, או אם היא צריכה משהו. אני כל כך מגעילה את עצמי.
אני לא יודעת מה נופל עליי. אתמול שיצאתי הם שאלו אותי מתי אני חוזרת ולאן אני הולכת
ואמרתי "לא יודעת!! תפסיקו כבר לחפור בכל דבר!" וטרקתי את הדלת אחריי..
אבא שלי עשה איתי שיחה, לי ולאבא שלי כמעט לא יוצא לדבר, הוא אמר שאני צריכה לבקש מאמא סליחה על השבוע הזה.
כל השיחה פשוט שתקתי ועשיתי כן עם הראש.
לפניי שבועיים רבתי איתו ממש, והוא אמר שהוא לא רוצה לדבר איתי יותר, ופשוט חשבתי לעצמי "מתי כבר כן יוצא לנו לדבר?!"
הוא תמיד בעבודה, או שאני יוצאת, ולדבר? לא יוצא פשוט. זה חסר לי.
אני כל כך אנוכית, כל מה שמעניין אותי זה המראה שלי, ובגדים חדשים, ובנים.
שטחית ומגעילה.
אני חושבת שאני קצת יותר עמוקה מזה, והגיע הזמן שאני אשנה את עצמי. לפחות בקטע של ההורים.
שחזרתי מהפגישה ההיא עם תומר, בכיתי לחברות שלי בטלפון ואח"כ יצאתי מהחדר ואמא שלי ראתה שבכיתי.
היא שאלה אותי אם זה מאוד מפריע לי שהוא שכח ממני, ועשיתי כן עם הראש והתחלתי לבכות.
היא חיבקה אותי ושאלה אם אני בכלל רוצה את שגיא, אמרתי לה שלא.
היא אמרה שאולי צריך לקחת אותי למכשף שיוציא אותי מזה.. מהאהבה אל הבוגד המסריח הזה..
אולי באמת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: