היה הרבה יותר קל אם הייתי שוכחת את כל מה שהיה.
היה הרבה יותר קל אם הייתי מפסיקה להשוות,להרוס את משכבר הרוס גם ככה.
אני לא מאשימה את עצמי הפעם,אני ניסיתי לשפר משהו,זה פשוט לא ביכולתי כשלא משתפים פעולה.
מצידי שכל העולם יחשוב שאני אשמה ב"אומללות" הזאת.
תחשבו שאני פסיכית,לא אכפתית,חסרת רגשות,מישהי שהיא מנצלת ושהיא מנוצלת.
תחשבו,אבל קחו בחשבון שאתם לא מכירים אותי מספיק טוב,או קחו בחשבון שגם אתם עושים טעויות.
אני גרועה בלבקש סליחה,אולי זאת הבעיה העיקרית שלי,או שאני לא יודעת לבטא את עצמי.
כן,כבר דיברו איתי על זה.
אני מתפלא,מתפלא שלמרות כל הרמזים אף אחד עוד לא עלה על משניסיתי להראות.
בעצם,אני בטוחה שכמה כן שמו לב,אבל העדיפו לשתוק.
תכלס,אני שמחה שהם שותקים מצד אחד,אני גם ככה לא מסוגלת להסביר עד הסוף.
חוץ מזה,לכולם יש בעיות.
עדיף פשוט לא לערבב אותן עם בעיות אחרות.
לפעמים אני אוהבת לשבת ולחשוב על הנעשה,אני שמה לב שהכל היה יכול להיות לגמרי שונה אם המילים שנאמרו לא היו נשמעות.
לפעמים אני גם אוהבת לחלום על העבר,בכל זאת עברתי הרבה רגעים שאני אשמח לא לשכוח,למרות שלפעמים כואב להזכר בהם.
בזמן האחרון הפוסטים שנכתבים פה מעוררים רחמים,לא יותר מזה.
אני יודעת שיש כאלה שקוראים אותם,אבל אנשים לא אוהבים להגיב על פוסטים כאלה.
כנראה שככה הרבה יותר טוב מצידי,אני מרגישה חופשייה לכתוב פה בלי שישפטו אותי.
לפחות,כשזה נכתב פה,זה ישמר ויזכר.
וזה בהחלט יכול לעזור.
Let's not forget about it
סתם עוד רמז.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
