"יותר טוב כלום מכמעט.."

התקופה השנואה עליי, הסופי שבוע..

למה אף פעם לא יכול להיות נחמד קצת בסופ"ש?

או שאני אצל אבא והוא משוגע..או שאני אצל אמא ותכלס אני לא מעניינת אותה ממש..

חשבתי שהסופ"ש הזה יהיה דווקא טוב, כי היה מתוכנן ללכת לאיזה מסיבונת אצל טל ולהשתכר קצת..

אוחח כמה שאני מתגעגעת לשכרות הזו...

אבל יצא שאין לי איך לחזור משם..ואני לא יכולה להיות שם יום שלם, הריי אני לא אוכלת ליד אנשים,

לי זה לא מפריע לא לאכול אבל לאחרים זה מן הסתם כן..ואז מזיינים לי את השכל למה ני לא אוכלת ולמה פה ולמה שם..

לא רוצה את כל זה..

אופ!!!! כבר כ"כ הרבה זמן שלא ישנתי אצל אנשים..

אבל הם לא מבינים..זה לא אני זה המחלה הנוראה הזו שבאמת לא מאפשרת לי..

למה לכעוס עלי? אני כועסת עליי מספיק ביותר..אוכלת את עצמי מבפנים על זה..

אופפ נמאס לי כל היום לבכות..לחשוב על למות ולא לבצע..

הייתי צריכה כבר למות..אבל הייתי סתומה ולא סיימתי את שהתחלתי...טעות חיי הא?