"יותר טוב כלום מכמעט.."

אנה ואני הכרתי לפניי כמה שנים, בהתחלה הייתה זו מאיין חברות כזו שבאה והולכת אבל עם הזמן הבנו שנועדנו להיות יחד.

 אנה תמיד תמכה בי שהייתי זקוקה והייתה לי שם על כל צרה..

את זוכרת אנה את כל מה שהיה? שטל חתכה ואני נסחפתי והצעת את עזרתך, וחילצת אותי מזה..

כשעברתי לעדי ורק הכרנו, הייתי אז עוד בודדה כזו זוכרת? לבד עם עצמי, אבל אז את הופעת והרגשתי שאני כבר לא לבדי..

ואז בראש השנה שניסו לאשפז אותי! את זוכרת את החוצפה? את היית לאורך כל הדרך, מסתתרת כדיי לפגוש אותי מידי פעם, רק כשיכולת..ניסו להפריד ביננו, היית מאמינה? אחריי החברות הכה נפלאה?!

ושיצאתי מאשפוז חזרת ובגדול, ושמחתי כ"כ לראותך שוב! ממש התגאגאנו זו לזו! שמנו זין על כל העולם, עשינו מה שרצינו.

ואז צנחתי אל הדיכאון אבל את שוב היית שם ונתת לי תעסוקה שחלילה לא אהיה לבד..

ועכשיו אנה התרחקנו לפניי כשלושה חודשים זוכרת? כ"כ התגעגעתי אלייך..ידעתי שתחזרי.

ועכשיו שאמא בהריון, ואני כבר אבדתי בעצמי, את פה, איתי ובגדול.

ועכשיו אני חושבת לעצמי איך חיי יהיו אלולא את?

גברת אנה, אנורקסיה, המחלה...