צילום.כי החיים זה רק תחביב

הבחור ציפצף.

טען שהוא מחכה לי מיתחת לבית.

התגנדרתי,לבשתי את מיטב בגדיי ויצאתי.

יצאתי אליו.

הוא ביקש סליחה על האיחור .. אמר שהיה פקק מטורף ושהוא מיצטער.

אבל עזבו אותכם שטויות.

העיקר שהוא הגיע.

אני עדיין לא יודעת אם זה הישתלם.

ולא בטוחה בכלום,ואולי מחר זה כבר יגמר.

אבל היום..זה מדהים.

לא את לא איתי את לא עם אף אחד את לבד עכשיו
אבל את עדיין מחפשת נגיעות קטנות שמספקות לך מטרה
וכמה את רצית להכאיב לי כשגילית שגם אני יודע להיות זונה.
וזה כבר שנתיים שאני מכחיש אותך ומחביא את הראש עמוק בתוך האדמה.

בזמן האחרון אני מגלה על עצמי את השריטות שלי,את כל הדברים שאני מנסה להדחיק..להגיד שהם לא קיימים.

מיום ליום אני רואה את הצלקת שלהם יותר ברור,יום יום זה שם..מלווה אותי בבית ספר,עם חברים,עם בחורים,במיקלחת של הבוקר,לפני השינה,כשאני מחייכת,בוכה בכל מקום זה איתי.

אני מכורה להרגשה שאני חשובה למישהו, לא יכולה להסתמך על החברים הקרובים..רוצה את זה שאין לי..ההוא שם איי שם הרחק הרחק מכאן,מה שלא נראה לעין..וגם רחוק מהלב,כן..אותו אני רוצה.

ליכבוש את הפיסגה הזאת,לתקוע בה דגל עם דמותי עליו.

לישמוע שאיתי זה אחרת,"מה את משווה את ו..." צריכה את מדד הערכה שלי איתי..כל הזמן.

הכל נובע מהחוסר ביטחון המוסתר בשכבות ביטחון עבות,הרבה אנשים שלומדים להכיר אותי מגלים שלעיתים מה שנראה בחוץ זה שונה ממה שיש בפנים..אחד על אחד אני עלולה להתפרק,להישבר.

בחברת 6 עיינים ויותר אני כבר השולטת,המנהיגה..ידוע שאני מובילה.

אבל אחד על אחד..החוסר ביטחון מיתגלה לו..התשוקה ליחס גדלה,המילים הלא נכונות יוצאות,ואני הופכת לנמושה עמוקה ומאבדת את כל הציניות והעקיצות המתחכמות שעושים אותי לכלכך סקסית בעייני הרבה גברים ומקור השראה להרבה נשים.

איך אני אמורה להעביר מסרים לצעירות ממני בפרוייקט שרשרת כשאני בעצמי משחקת בתיאטרון של עצמי בתפקיד של עצמי.

והמישחק צולע,ועלוב,ולא אמין.

אפילו אני לא מאמינה לעצמי.

אני ניגעלת מהמחשבה שאני כלכך תלותית בהרגשה הזולה הזאת,שאין לי את הערכה של עצמי..אני יכולה יפה מאוד בלי גברים בחיי..אני לא חייבת לשמוע כמה שאני מקסימה ומעניינת ומושכת..מהם. לא מהם. אני צריכה לדעת את זה . לפעמים אני יודעת,לפעמים אפילו אני מרגישה ככה.אבל מיתכחשת..מוזר לי..לא טבעי.

אני עברתי הלאה אני זורקת לאקס...אני לא באותו מקום..לא רוצה את מה שהיה פעם, תיהיה חבר שלי בבקשה !

ומיתחננת ויורדת על ברכיי שיחזור אליי,תחזור להיות חבר שלי !

"לא יכול" הוא מצהיר באופן חד וחלק. היו לי רגשות אליך..זה לא עובד ככה.

בכוח אני מנסה לימשוך אותו חזרה לחיי כשאני לא מרגישה שיש לו רצון לחזור אליהם ביכלל.

כל ידיד שלי הופך להזדמנות לפלירט מהצד שלי..דופק לי כלכך הרבה חברויות בכך שהם מקבלים מסר מושלה..ומיתאהבים,אני נהנת מהרגשה שאני רצויה וחשובה מנצלת אותה ובסוף מסכמת בקלישאה מהספר "זה לא אתה,זאת אני".

ודופקת ונידפקת ומוטרדת כל הזמן.

לא יכולה להתרכז בלימודים...אפילו שהולך טוב גם בלי ללמוד,אבל זה פוקס.. זה מזל.

אני כבר שנים מיילת בבכי מר שאני מחכה לבחור שלי שתקוע בפקק כבר שנה..מה מונע ממנו להגיע אליי ? ואני נזכרת במה שאני אומרת לחברותיי שעכשיו נמצאות במערכות יחסים אוהבות אמיתיות מעל הראש."הוא בדרך" "והוא בא הכי מהר שהוא יכול". לעצמי לא אוכל להגיד דבר שכזה..אני פשוט חושבת שהוא נרצח בדרך ביגלל זה הוא לא בא עדיין.

חשבתי לי לפני חצי שנה שהינה סוףסוף הוא הגיע,ואולי הוא באמת יכל להיות הבחור הראשון..(מהבחינה המינית..בואו ניהיה אמיתיים).

אבל לא. מצד אחד מתחרטת מיצד שני לא.. אני מחכה.

ולא רע לי לחכות..אבל..אני מיסודי בן אדם בלי סבלנות.

כשהבחור המיוחל יגיע אני אהרוג אותו במכות ואחרי זה יכסה את הכל בשיכבה של נשיקות.

אגיד לו כמה שחיכיתי לבואו,וכמה שהזמן השתלם.

ויואהב שוב.

הלוואי.

סקיי.