וואלה תקופה לא משו עכשיו ועדיין אני אופטימית יותר מתמיד...רק זה יעזור לי לא להתחרפן.
את בכלל לא מתארת לעצמך כמה שאני מתגעגעת אלייך...חלמתי עלייך, את חוזרת ואני רואה אותך ראשונה...אני כמעט חונקת אותך כשהתחבקנו.
משו התקלקל בתקופה הזאת, אנשים עושים רע אחד לשני, משקרים, יש הרבה שינאה וכולם שותקים...אני לא רוצה להיות חלק מזה...אבל למרבה הפלא אפחד לא שוכח להכניס אותי לחרא שלו!
כבר איזה שבוע יש לי את המועקה הזאת בגרון, אני רוצה להעלם, רחוק מפה, רחוק ממכם!
ועדיין אני יודעת שכל מה שקורה לי עכשיו גם אם זה הדבר הכי נוראי בעולם, הכול ל-ט-ו-ב-ה.
ישלי יותר מידי זמן פנוי לחשוב על הבעיות שלי, וטוב שזה לא לעוד הרבה זמן...עוד מעט מתחילים הלימודים ו..וואלה אני מעדיפה את הבעיות של המבחנים, המורים, השיעורים, הבגרויות וכ'ו...
פאק, הגעתי למסקנה שאני שונאת את סבתא שלי ברמות שלא הכרתי קודם.
הכול מסובך..
אני מדהימה את עצמי עם האופטימיות הזאת...אבל אחרי הכול, הכול חייב להיות טוב בסוף לא?!
הכול יהיה בסדר.
אני ככ רוצה לחזור ליום שבו צולמה התמונה הזאת וכן היא לא צולמה מזמן, עבר ככ קצת זמן וקרו ככ הרבה דברים.
פשוט לא ייאומן כמה אפשר להתגעגע למישהו
אני ככ אוהבת אותך3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
