אם לא היום אז מחר

כי.. מעולם לא הלכתי. עדיין קורא פה ושם. יש לי את הקבועים שלי .

אז תקציר אירועים מהשבוע האחרון:

1. אני רוצה לנצל את הבמה הזאת לטפוח לעצמי על השכם. לא סיפרתי על זה לאף אחד (פרט לידידה שהיא אקס-בלוגרית בעצמה).

בתחילת השבוע קמתי מוקדם בבוקר, לקחתי את הרכבת תקלה והגעתי לתחנה המרכזית כדי לתפוס טרמפ לעבודה.

אני כל הזמן בחרדה שאנשים יחכו לי. אז יצא שהקדמתי בעשרים דקות..

מה עושים? טוב, נעשה סיבוב בתחנה המרכזית כדי להעביר את הזמן.

יש אדם מבוגר מאוד נחמד ברחבה ליד תחנת הרכבת תקלה שמבצע קאברים של ביטלס וכאלה בחצוצרה.

חלפתי על פניו לכיוון המרכזית. פתאום! אני רואה שטר של חמישים שקלים מונח על הרצפה. אני מרים את השטר ובוהה בו.

אני מתכופף לאסוף אותו בהיסוס. מסתכל מסביב..כלום.

אני מתקדם צעד, שניים וחושב לעצמי "רגע, מה? לא.. זה לא שלי..".

אני מסתובב בחזרה וניגש לאדם עם החצוצרה, מניח לו את השטר בקייס. הוא מסתכל לרגע על הקייס ואז מסתכל עליי.

הוא מהנהן ואני חוזר למסלולי למרכזית. זה הרגיש טוב.

2. מישהו בעבודה ממחלקה אחרת קיבל משימה שמצריכה ממנו מאמץ. הובהר לו בדיוק מה הוא צריך לעשות.

הוא בכל זאת החליט, לפני שהוא מתחיל לעבוד על זה, לגשת אליי ולשאול אותי מה אני מצפה שיעשה.

למה דווקא אליי? כי נבחרתי משום מה להשתמש במה שיעשה כדי לעשות אינטגרציה.

אמרתי לו את דעתי. זה מצא חן בעיניו וזה נגד לחלוטין את מה שנאמר לו לעשות.

אז הוא סיים את עבודתו מוקדם מהצפוי (אפס עבודה מצידו במימוש הזה) ופתאום אני קולט שהמערכת שלנו לא בנויה לפורמט הזה בכלל.

לקחתי על עצמי את האשמה והרגשתי מאוד לא נעים. זה גרר קצת דרמות מצידו שהוא לא הולך לעבוד כפול.. 

בדיעבד? מה שהצעתי זה גם מה שהולך להיות, אחרי שחשבו על זה עד הסוף. בנוסף, הוא בסה"כ חיפש אישור לעשות דברים כמו שהוא רוצה.

הוא קצת אכל אותי בלי מלח. מה שבטוח אהיה יותר זהיר להבא.. 

3. הלכתי השבוע לטקס חלוקת תארים באונ'. 

לא רציתי. חשבתי לעצמי, לא שמרתי על קשר עם אף אחד מהאנשים שם פרט לשניים-שלושה. אז בשביל מה בעצם?

לחייך בצורה מאולצת ולהריץ שיחות חולין של "אז מה? איפה אתה עובד?" עם כל מיני אנשים שלא טרחתי לשמור איתם על קשר?

אמרתי לאבא שאני שוקל להבריז. הוא עשה לי פרצוף. מסתבר שזה חשוב להורים שלי.

החלטתי בכל זאת ללכת. אם לא בשבילי אז בשבילם.

סה"כ היה ממש נחמד. שמח על ההחלטה..

נחשפתי לאחרונה להרכב מאוד חמוד בשם OH WONDER. שיר לדוגמה. בכלל, כל האלבום שלהם מוצלח.

יאללה, חג שמח וזה? אחד החגים היותר אהובים עליי.

שי שעשוי בקרוב לעזוב את ירושלים (אמאל'ה)