זאת הרגשה ממש מעצבנת לרצות להיות מישהו אחר!

לרצות להיראות כמו בנאדם אחר.

ובכלל,

מה זאת הערצה?

-האם הערצה פירושה לייסר את עצמנו על זה שאיננו יכולים להגיע לרמה מסויימת שאליה אנחנו רוצים להגיע?

-או אולי אנחנו מעריצים במטרה לחשוב שהבנאדם שאותו אנחנו מעריצים יעריץ אותנו בחזרה?

אולי כל החפירה הזאת (שהולכת להיות) נשמעת כמו בלבול מוח אחד גדול.

אבל מה לעשות שזה נכון?

בלי שאנחנו שמים לב,אנחנו מגיעים למצב שבו אנחנו רוצים להיות מישהו אחר.

למשל:

אחת מתוך מספר נערות רוצה להיות דוגמנית/שחקנית/זמרת..בקיצור: "מפורסמת".

אין כל פסול בכך שנרצה ללכת בעקבות החלומות שלנו.

אבל  דרך החשיבה הלא נכונה היא שאנחנו צריכים להיות ולהיראות כמו דוגמניות אחרות!

בכלל,

המילה "הערצה" לא נשמעת המילה הכי יפה שבעולם.

כי אחרי הכל כולנו בני אדם,כולנו בשר ודם!!

זה שיש אנשים מסויימים שהצליחו להתפרסם ולהיות מוכרים בקרב קהילה מסויימת אז יפה להם ושיבושם להם ושיהיה להם רק טוב.

אבל למה יש אנשים שמייסרים את עצמם על כך שלא שפר עליהם מזלם ושהם לא "מפורסמים"?

-וכן,אני מכירה אנשים כאלה.

היום כל נערה (ויש גם נערים) שרוצים להתפרסם מוכנים לעשות הכל על מנת להתפרסם (או יותר נכון לנסות).

אפילו אם זה כלול בהרעבה עצמית ובעוד כל מיני דברים!

למה?

למה המודל המקובל הוא רק של נשים רזות?

למה ילדות שמנמנות צריכות להתייסר כל פעם מחדש כשהן פותחות מגזין מסויים והן רואות תמונה של דוגמנית בעלת גוף מושלם?

-הרי זה ידוע שהתמונות עוברות ריטוש וכו'..

בעיקרון:

המילה "הערצה" לא נשמעת כל כך נעימה..

אולי במקום שנאמר- "אני מעריצה את.."

אלא נאמר- "אני אוהבת את..." (לא במובן של התאהבות אלא במובן של הערכה מסויימת).

חחח..

אולי אני מצטיירת כאיזו סבתא זקנה עם ההרצאות האלו..

אבל אני לא.

אני כולה בת 14 (עוד מעט)

ונכון,

גמאני אוהבת  להקות וזמרים וזמרות ודוגמנים וכו'..

אבל בתכלס?

כולנו בני אדם.

כולנו בשר ודם.

לכולנו יש רגשות.

-סוף-