הארכיון של י.

פורסם ב8.3.7

אני רוצה להיות הנרי צ'ינסקי, לשתות ויסקי ולהתעורר בשלולית ברחוב מבלי לזכור איך הגעתי לשם.
לא להזמין מאלט מתיימר שיראה כמה החיך שלי עדין, בפאב מעוצב מלא בסטודנטיות עדינות למדעי ההתנהגות בג'ינס נמוך ששותות כוס מרלו ואוכלות סושי, אלא לשתות מנה כפולה של ג'וני או ג'ק בכוס מלוכלכת, בפאב אפל עם שיכורים אמיתיים ופועלים קשי יום שבאים לסגור את יום העבודה בנמל.

אני רוצה להיות הנרי צ'ינסקי, להשתתף בקטטה אמיתית.
לא עם ערסים שאוחזים בגרון או שולפים סכין קפיצית, אלא דו קרב אגרופים עם מעגל של אנשים מריעים מסביב, להרגיש את הדם בעיניים, את הזיעה השורפת את השפה הפתוחה, את האדרנלין שזורם בעורקים, לחבוט עד שההכרה המיטשטשת תפיל מהרגליים.

אני רוצה להיות הנרי צ'ינסקי, לזיין אישה באמת.
לא להכיר ילדה דרך חברים או במסיבה, לבדר אותה, לחזר, להתנשק, ללטף, לרדת, לדאוג שתגמור. אלא לפגוש אישה אקראית על באר, להקסים אותה, להשתכר איתה, ואז לזיין אותה בעמידה בסמטה מטונפת, שמלתה מופשלת, רגלה האחת חובקת את ירכיי, אגרופיה אוחזים בכנף מעילי, שיניה נושכת את כתפי להשתיק את אנקות העונג.

אני רוצה להיות הנרי צ'ינסקי, לשקוע בהרס עצמי.
לא סתם לשחק בדיכאון ילדותי, לוותר על הרצאות לשבועיים או לא לעמוד בזמניי הגשת עבודה ולהתבכיין לחברים על איזו כלבה שלא מתקשרת, אלא להתנתק מהחברה, להפסיק ללמוד, לעזוב את העיר בלי להודיע לאף אחד, לשרוף את כל הקשרים, לשכור חדר באיזו חורבה בעיר גדולה ורק לשתות ולעשן, לישון ולזיין.

אני רוצה להיות הנרי צ'ינסקי ולשנוא את חיי באמת.
בעצם, אני כן שונא את חיי באמת, אולי עוד אוכל להיות הנרי צ'ינסקי.