הארכיון של י.

פורסם ב23.3.05

ג'וני בלייד.

במבט לאחור חשב רונן שגלי צדקה, באמת אהב את הפוזה, המבט המיוסר, הכביכול עצב שנסה להציג, הקרירות הלא טבעית והחשדנית שהגיב לכל מי שפגש וחייך אליו. כנראה שהיא באמת צדקה אבל לא מהסיבות שהיא חשבה, זה לא היה סוג של "מאסטר פלן" להשיג בחורות כמו שנהגה לקנטר אותו בימים שהגיע לפאב לבוש באופן מרושל במיוחד, לא, זה היה בגלל ג'וני.

ג'וני בלייד, ג'וני האמיץ העשוי ללא חת. אתם בטח זוכרים אותו: לא מגולח, במעיל עור שחור, סיגריה ביד, נודד ברחבי החצר האחורית של אמריקה על הארלי, עוזר לטובים, מרביץ לרעים, שובר לבבות ובורח מהחוק שהפליל אותו על פשע שלא בצע, נו, לא זוכרים? לא נורא, רוב האנשים לא ממש זוכרים.

בן 9 היה כשהם נפגשו לראשונה ג'וני והוא. אמו נתנה לו  להשאר עד מאוחר לצפות בטלוויזיה.

מייד לאחר שושלת התחיל ג'וני בלייד , ג'וני  הגיע לאיזו עיירה אי שם בנברסקה או איידהו או השד יודע איפה, מוצא עבודה ליומיים לקצור את התירס לפני שהיבול נהרס. האישה ששכרה אותו הייתה הפעם  ברונטית, החווה שייכת לאביה המזדקן. שנה קודם היתה בצורת והחובות בבנק הצטברו, האיש הרע מנסה להשתלט להם על האדמות כדי לפנות מקום לעדרי הבקר שלו ומשתמש בכל השיטות הידועות להשיג את מטרתו. ג'וני, אתם כבר מבינים, מצליח בחצי שעה לסדר את הבעיות של הברונטית, לגרום לה להתאהב ולעזוב שנייה לפני שאיש החוק המושחת שרודף אחריו מגיע.

לכל אחד יש גיבור ילדות וג'וני בלייד התאים לתפקיד לא פחות מספיידרמן או מארדונה.

נרגש מהצפייה בטלוויזיה של הגדולים (אפילו נשיקה היתה) ונפעם מדמות הגבור, שכב רונן במשך חצי לילה ודמיין שהוא ג'וני אחר כך דימיין שהם רוכבים יחד ולבסוף את עצמו בעלילות גבורה שכללו בעיקר ניצחונות בקרבות הכבוד והמחניים מול אויביו בכתה.

למחרת בבית הספר זה החל להשתלט עליו, הוא הרגיש מיוחד, כאילו נחשף בפניו סוד, הרי הוא צפה בערב בג'וני. ויתר על לשחק כדורגל, ובהפסקה ישב לבד צופה על החצר אוכל סנדוויץ עם שוקולד השחר, מתעלם בהפגנתיות מקריאות חבריו להצטרף למשחק.

ככה נולדה תדמית, ומתדמית, כידוע, קשה מאוד להפטר.

ג'וני, ברוך הכשרונות, בעונתו האחרונה לפני שהתוכנית הורדה, מציל קבוצת כדורסל של בית ספר מקומי שזקוקה בדחיפות למאמן, לאחר שמאמנה הותיק מסתבך עם כריש הימורים מקומי ולוקה בהתקף לב, מוביל אותה לאליפות המחוז וזוכה כבדרך אגב באמו של אחד השחקנים, בלונדינית הפעם.  

ורונן לעומת זאת בערב כתה לא משתתף במשחקי החברה ובריקודים עד שרוני היפה מזמינה אותו לרקוד ושעה לאחר מכן על הספסל בחצר, הם מתנשקים והופכים לזוג הראשון של השכבה.

ככה מתייצבת תדמית ומתדמית, כידוע, קשה מאוד להפטר.  

הטבע, גם כן תרם את שלו. רונן גדל להיות גבוה ושחום. בן 15 וכבר סימני פלומת זקן ראשונים גולחו, מעיל עור ונובלס, ריצה בים ונגינה על גיטרה... הכל עובד לטובת התדמית, ובעיקר המבט הקודר והמיוסר שסגל לעצמו, נו המבט הזה, זה שאתם בטח מכירים מהסרטים של איסטווד.

ג'וני כבר מזמן זיכרון רחוק, אבל התדמית, היא חיה ובועטת. הנערות מסתובבת סביבו, נמשכות כעש ללהבת המסתורין. כבר מסר את בתוליו והעתיד, העתיד נראה לגמרי מבטיח.

התדמית נצרבה היטב, ומול מבטי ההערצה של הבנות מי בכלל ירצה להפטר ממנה? 

הריצות בים עשו את עבודתן, ורונן גוייס ליחידה מיוחדת. האקדח והכומתה האדומה רק סייעו לתדמית.

בטירונות כבר חשב על שינוי, המשברים והקשיים היו אמיתיים גם לו, אך התדמית השתלטה עליו, על אופן מחשבתו ופעולותיו. ג'וני מעולם לא הראה כאב, וגם רונן לא ידע כיצד לבקש עזרה, כיצד להתקרב לאחרים ביחידה. שבוי בתדמיתו, נשאר בודד ומסתורי, אך ספקות ראשונים החלו להופיע.

התדמית, מתברר, עלולה אם לא שמים לב, להפוך להרבה יותר מרק תדמית.

בערך באותו זמן שהשתחרר, ג'וני הופיע מחדש, הפעם כמייק רוקט. את הסדרה הזו, אין סיכוי שראיתם. הימים הם ימי אחר האפוקליפסה ושרידי המין האנושי נלחמים על השליטה בכדור הארץ. העלילה מגוכחת, אבל הלוק של ג'וני לא השתנה, אותם זיפים, אותו מעיל עור, רק ההארלי הוחלף בשוט גאן ארוך קנה. 

רונן, בהתאם למסלול חייו שהפך צפוי, מברמן בפיק אפ באר תל אביבי טיפוסי. שם גם פגש בגלי, שעבדה כמלצרית.

גלי היתה הראשונה בחייו שראתה דרכו, הראשונה שלא התרשמה מהתדמית, וגם הראשונה שחדרה לו ללב. כשנפגשו התנהג כאילו שאיננו מעוניין. כמו תמיד. זה היה משגע אותן. אבל לגלי זה לא היה אכפת. היתה מלגלגת על הפוזה שלו, על התדמית הקשוחה, על הבחורות שהיה עוזב איתן בסוף הערב.

ניסה לשנות טקטיקה, לחזר אחריה, אך ללא הועיל. "אתה יותר מידי שחקן בשבילי" אמרה.

התדמית הפכה לנטל, אבל איך לעזעזל נפטרים ממנה?

ג'וני בדמותו של מייק, כפי שוודאי הבנתם, נכשל כשלון חרוץ והסדרה הורדה אחרי שתי עונות.

ככל שהתבגר הלך קסמו של רונן נעלם. להתחבר לסביבתו לא ידע איך, והנשים שנמשכו לבלות איתו את הלילה הפכו לנדירות ומעולם לא רצו להשאר עמו עד הבוקר. הבדידות שבלהיות ג'וני הפכה לממשית,

נטולת ההילה של הוליווד וכואבת, באמת. הכאב המיוסר שבעיניו היה עתה אמיתי, אך כעת גם לא עניין איש.

ככה זה עם תדמיות, קשה מאוד להפטר מהן.

כאן וודאי ציפיתם להגיע לסוף הטוב, רונן מלא בתובנות על חייו פוגש בגלי בשנית, אולי באוניברסיטה, מוכיח לה שהשתנה, הם מתאהבים וחיים יחדיו בזוגיות מאושרת....

אז לא, בחיים זה לא באמת קורה כך. רונן נשאר לבד, אכול בדידות, הסתובב בלילות ברחובות העיר תוהה היכן השתבשו חייו. כנראה שזה קרה אז, ביום שפגש את ג'וני.   

תדמיות... צריך מאוד להזהר כשאתה בוחר לך אחת.