הארכיון של י.

פורסם ב28.3.5

כרובית

"אם לא תאכל את כל הדייסה יבוא שוטר ויקח אותך לבית סוהר"....

מי לא שמע וריאציה של משפט כזה כשהיה ילד? אולי בגללו אנחנו גדלים לפחד משוטרים ולהזדהות עם השודד המתוחכם והשרמנטי בסרטים ההוליוודים. הרי הפחד מהשוטר הגדול והמפחיד היה הדבר היחיד שגרם לי לאכול את הכרובית הנוראית - טעם סולייתי, ריח מבחיל, שום איום אחר לא היה עובד עלי.
ג'ונסון היה השוטר השכונתי שלנו. 6.4 רגל של שרירים, אקדח ואלה מרושעת.
לא פעם שמענו סיפורים על ילדים שתפס גונבים סוכריות פאז בחנות של הפולני או נקניקיה מהעגלה של ג'ימי אוזן אחת. שבוע שלם אחר כך הם לא היו באים לבית הספר כי לא יכלו לשבת.
פנים אל פנים נתקלתי בו לראשונה בצהריי קיץ אחד. באותו הבוקר מיקי, שהיה החבר הכי טוב שלי, יצא עם פנס חדש בעינו השמאלית וסימנים כחולים על כל גופו. אף אחד לא שאל שאלות, כולנו היינו מקבלים מידי פעם מכות מהורינו, אבל אף אחד לא ספג כמו מיקי. אבא של מיקי, היה נוהג להכות אותו את אימו ואחיותיו בכל הזדמנות ובעיקר אחרי ששתה. יצאנו לשחק סופט בול בחצר, סקיפ, החובט הכי טוב מהחבורה, חבט הום ראן הישר מעל לגד ומיקי רדף אחרי כדור שעף לרחוב והתגלגל ישר לידי ג'ונסון.
"מי עשה לך את זה, ילד?" שמענו את ג'ונסון שואל בקול רם, מיקי החל לגמגם ולא ידע מה להגיד. "דבר כבר, אין לי את כל היום". מיקי עמד מבוייש והשפיל עיניו לרצפה. ג'ונסון שאל אותו שוב, הפעם בשקט כך שלא יכולנו לשמוע, ואז ראינו את מיקי מהנהן ודמעות בעיניו. ג'ונסון הסתובב ונעלם במעלה הרחוב. עד היום אנחנו לא יודעים מה בדיוק נאמר שם, אבל באותו יום חזר אביו של מיקי עם חבלות על כל גופו ויותר לא הרים יד על אף אחד מבני משפחתו.
בקיץ של שנה אחר כך אימי מצאה עבודה בימים כתופרת. היתה משאירה לי חצי דולר לארוחת צהריים במזללה של בוב. יום שלישי היה יום המיטלוף עם כרובית. בניגוד לאימי, לבוב לא היה ממש אכפת מה אני עושה עם הכרובית, וכך חלק מהכרובית היתי מפזר על השולחן, חלק משאיר בצלחת וחלק מאכיל את פלויד הכלב של סמוקי העיור שישב דרך קבע במזללה.
באחד מימי השלישי, בעודי נאבק בכרובית, התיישב לידי ג'ונסון. ההבנה שאני הולך לכלא או לפחות מכיר את האלה מקרוב, בעקבות מעשי ההתחמקות שלי מהכרובית היכתה בי. האיום של אימי עומד להתממש.
בעודי שוקל את סיכוי הבריחה לעומת הסיכוי שאצליח לאכול את הכרובית הסתובב אלי ג'ונסון ואמר " לא אוהב כרובית, אה ילד? גם אני לא, אתה לא חייב לגמור הכל אם אתה לא רוצה".
הסתכלתי עליו מופתע, ויצאתי בריצה מהמזללה. בכרובית המשכתי להאבק גם בימי שלישי הבאים, אבל הבנה אחת על העולם השגתי בזכותה. גם המבוגרים, כמו הילדים, מדברים שטויות לפעמים.