הקסם של החיים(?!)

אני חושבת עליו קצת יותר מידי. כיף לי איתו. מצחיק. והוא קצת חסר ביטחון. זה כזה מתוק.

מזכיר לי מישהו.

מזכיר לי את דייב. את חבר שלי.

למה פתאום אחרי שנתיים אני מוצאת עניין במישהו אחר? זה לא שאני מאוהבת בו. אי אפשר להתאהב בשבוע.

אני סתם מתעניינת. זה דיי מדליק.

הוא רוסי. מדליק אותי שהוא מדבר עם לקוחות ברוסית עם מבטא ישראלי. מנסה להראות כאילו יש לו ביטחון.כמוני. ואין לו כ"כ. גם כמוני.

אני מבלה איתו 7 שעות ביום דאמאאט! וכלכך מצחיק לנו ביחד.

"ביי גבר! כן אחי"

אבל יש את דייב. אני מרגישה חרא

חרא חרא

כי אני יודעת שדייב זה לכל החיים. אני מרגישה רע כל כך שאנחנו ככה זורמים בעבודה, שאני מרגישה איתו כיף, שאני חושבת עליו עכשיו ורוצה לדבר איתו.

וכשדייב מתקשר עכשיו זה לא מרגש אותי ככה.

אני לא אסלח לעצמי על זה. זה פשוט מגעיל.

אני יודעת שזה יעבור, והוא סתם, ואין בו משהו מיוחד כמו הדברים הכל כך מיוחדים בדייב.

אז למה אני כל כל רוצה לדבר איתו עכשיו??